היש נסיבות שניתן לומר סליחות אף טרם חצות הלילה?

כי סוף סוף שעלינו לארץ בשמחה ובששון ומתוך אהבה עמוקה מאוד לארץ הקודש לעם קודש על פי תורת הקודש, וכאן בארץ הקודש לצערנו ובעוונותינו המרובים טולטלנו טלטלות גדולות ומרות, הן במעבר החד מעולם אמוני ערכי של תמימות ויושר לעולם אמנם מודרני אבל במידה מסוימת מרדני בערכי הנצח של היהדות, ויש מאתנו שכתוצאה מכך נתכרסמה האמונה בתוכם וכן הפגיעה קשה מאוד באותם משפחות ואותם ילדים לוקחו מאיתם ללא רשות, וכן ספרינו הקדושים שנגזלו בעלותנו ארצה. כל הדברים האלה גרמו לכך שאולי מתוך כל המערכות שיש במדינה כדאי לכנס בתוכנו ולהעצים את עצמנו ולחזור להיות עדה ערכית אמונית שורשית בוטחת, הן כדי שאת זה לפחות לא נאבד, ואולי בזכות זה הקב"ה ישמע את תפילתנו ויגרום לכך שהפרשה העגומה הזו תסתיים בדרך היותר טובה ונאותה. ולכן שאלתו של עו"ד יוסי גמליאל שאי אפשר לכנס כ"כ הרבה אנשים שיגיעו לכותל בשעות הקטנות של הלילה, אחרי חצות או לפני עמוד השחר, אלא הזמן היותר סביר הוא בין 18-22 ושם יאמרו קטעי סליחות מלווים בתקיעות ושופרות ויאמרו דברי משא עניינים קשורים לעניין הרוחני.

שאלתו היא האם מותר לקיים עצרת של סליחות בשעות כאלה, או לא?

עלינו לדעת שתפילה ותחינה לפני בורא עולם יפה בכל עת ובכל מקום, בין ע"י יחיד בין ע"י ציבור. ואין הבדל בין אם אדם אומר את התפילה בגישה של תחינות וי"ג מידות של רחמים ובין שאר נוסחי תפילה. התפילה יכולה להתקבל בכל מקום ובכל שעה והעיקר שהיא תהיה מלב נקי וזו פותחת שערי שמים. אבל יש חידוש גדול מאוד במנהג הקדום הנפלא וזה מה שנקרא אשמורות. משכימים קום לפני עלות השחר, ומתעטפים בטלית כמנהגנו ושופכים שיח לפני בורא עולם כדי לזכך את נשמתנו לאחר כל הטינופות שדבקו בהם במהלך כל ימות השנה, קנאה, תחרות וכו' ובאמת יסוד מנהג האשמורות הוא להשכים קום. גם הרמב"ם שהביא את מנהג האשמורות רק בין כסא ובין עשור גם הוא מדבר על להשכים קום, השכמה זו, השעות הנקיות הללו, הם העוצמתיות לשפוך שיח לפני בורא עולם. על זה אין עוררין. אלא שכולנו יודעים שמשעה שעלינו לארץ, נחשפנו לעדות אחרות שלא רגילים להשכים קום וצורת החיים שלנו השתנתה, אין הולכים לישון מיד עם צאת הכוכבים אלא ישנים מאוחר ומתקשים להשכים קום. ולכן יש עדות שונות שאומרים סליחות מחצות הלילה ואז הולכים לישון.

נשאלת השאלה האם מותר לומר סליחות לפני חצות, בין 18-22 בערב. והתשובה, ברמה העקרוני אין שום סיבה לאסור, אבל המקובלים אשר מאוד רצו לטפח את העניין של תפילה בעת רצון שיש לה מרכיבים רבים, בית כנסת, תפילה בציבור, שפיכת תחינות ושיח, י"ג מידות של רחמים, עיטוף בטלית, כל אלה מרכיבים של עת רצון והם אמרו בעקבות זה שאסור לומר י"ג מידות של רחמים לפני חצות. בעקבותם הרב עובדיה יוסף זצ"ל בספרו חזון עובדיה על ימים נוראים, ואוסר לומר סליחות לפני חצות. ואולם, הרב משה פיינשטיין באגרות משה אורח חיים חלק ב סימן ק"ה נשאל ע"י הרב אפרים ברמן בשנת תש"כ כיון שישנם כאלה שיראים ללכת בשעה מאוחרת לישון, אם הם רשאים לומר סליחות לפני חצות. ואותו הרב ברמן כתב שעת רצון בא לידי ביטוי בהתאספות ציבורית מרבית בבית הכנסת, ושני מרכיבים אלו מספיקים לעת רצון. והרב משה פיינשטיין הוכיח לאותו ת"ח שעת רצון יש לה מרכיבים רבים נוספים כמו שמנינו קודם ואין לוותר עליהם. ולאחר שהביא את כל המקורות שיש בהם עת רצון, מיד עמד כמורה הוראה ואמר את הדברים הבאים: אך אם הוא באופן שאי אפשר מחצות ולהלן, ויתבטלו אותו הציבור מסליחות, יש להתיר בגדר הוראת שעה גם מתחילה, כי לדברים אלה אין מקור מגמרא אלא הם בדברי רבותינו האחרונים עפ"י ספרי הקבלה, ומסתבר שאין בזה עניין של איסור אלא שאין מועיל בכח י"ג מידות שיש הבטחה שלא יחזרו ריקם אלא כסתם תפילה. ולכן כדי שלא יתבטלו מלומר סליחות ולא יהיה לציבור שום התעוררות לתשובה, טוב יותר לומר לפני כהוראת שעה.

אומר הרב פיינשטיין בגאונותו המרובה, שאם יש ציבור שבלאו הכי לא היה קם ויש הזדמנות לכנס אותו, לך כנוס את כל היהודים, ברבים, וזה לפני חצות אז בגלל התכנסות ומכח הורא שעה, מותר וצריך לקיים עצרת זו. כי האיסור לא לומר סליחות לפני חצות איננו איסור תלמודי הוא נאמר ע"י מקובלים ותוכנו איננו ברמה איסורית אלא תוכנית האם יש תועלת. ומוטב לאסוף ציבור כזזה שבלאו הכי לא היה מתאסף ולהעצים אותו בעת רצון כזו מאשר בלי כלום.

ובעקבותיו של הרב משה פיינשטיין אנחנו משיבים, לך כנוס את כל עמך בית ישראל שיבואו לעצרת כזו גם לפני חצות עם כותרת שזו הוראת שעה. כי רבים מהם אומרים סליחות, ורבים לא היו אומרים בזמן המתאים, ובוודאי לא בעוצמה הגדולה הזו ברוב עם הדרת מלך ליד הכול המערבי עם י"ג מידות של רחמים ותקיעות שופר וחזנים יודעים להתפלל ומרטיטים את הלבבות, ועם כמה דברי משא קצרים שחודרים לכל לב, הרי אין לך דבר גדול ונעלה מזה, הן לכל יחיד וכן לעם בפרט כי העם בוש ונכלם מכל הפרשיות הללו אשר פגעו פגיעה חמורה מאוד ברבים מבני עדתנו וגם מכאלה שלא, ברמה המשפחתית, רוחנית וזה חלק מתמורה שצריך לחולל בגין פרשה עגומה זו.

לא רק גילוי הסודות שוודאי צריכים להתגלות לבני המשפחה ולא עוד, אלא פיצוי לכל נפגע שידרוש, ולחזור לעוצמתנו, להחזיר עטרה ליושנה, הפיצוי הגדול שנראה לכולם שאנחנו רוצים לחזור לעוצמה הרוחנית שלנו. וזה יהיה בראשיתה של העצרת והפיצוי הגדול ביותר שנדרוש ממשלת ישראל מלבד התנצלות לעדה ולעם ישראל על אותם מעשים, נדרוש הקמת קרן אדירה למורשת יהדות תימן שתורמת תרומה מכרעת למורשת ישראל, זו תהיה המצבה זו תהיה הקרן זו תהיה הת מורה בגין אותה פרשה עגומה.

והקב"ה יהיה בעזרנו והוראת שעה זו תביא לנו תורת חיים וגם שכר עדי עד.