עשר המכות-המלחמה על הערכים

בפרשת השבוע נאמר: בא אל פרעה כי אני הכבדתי את ליבו ואת לב עבדיו.

אנחנו מצויים במהלך של פרשיות אשר מתארות כיצד עם ישראל יצא ממצרים. פרשת שמות, פרשת וארא, פרשת בא, והפרשה העתידה לבוא, פרשת בשלח.

מפורסם מאוד, מאוד אצל רבים אותה אמירה מפורסמת מאוד, אותה אמירה "שלח את עמי". זוהי אמירה שהפכה להיות סיסמא של חרות. כל מיעוט לאומי שנשלט ואתם מבקשים את חירותו, משתמשים באותו ביטוי של משה רבנו, שאמר לפרעה שלח את עמי.

אבל, אנחנו מתוך לימוד בהיסטוריה האנושית, העולמית, המתגלגלת יודעים שכל מיעוט לאומי אשר נאבק על חירותו, בד"כ זה בא קודם כל מהתגבשות המיעוט הלאומי, ממשאים ומתנים פוליטיים עם השלטונות. זה מתגלגל אפילו לטרור, למאבקי כוח, עד שהשלטון המרכזי נאלץ בעל כורחו להכיר במיעוט הלאומי ובזכויותיו, ומעניק לו את האוטונומיה הזו המבוקשת . כך ההיסטוריה העולמית מלמדת אותנו, שבד"כ במידה ומיעוט לאומי מתארגן ושואף לעצמאות, זה בד"כ מאבק מאוד, מאוד ממושך ועקוב מדם עד שמצליח אם הוא מצליח לקבל את האוטונומיה. צאו וראו אפילו בימינו שלנו, הכורדים בתורכיה ועוד הרבה הרבה מקומות. אבל גם בכל הדורות השונים כך זה היה.

והנה התיאור של תורת ישראל על התגבשות המיעוט הלאומי הזה שנקרא העם היהודי, מאוד משונה התיאור הזה. שונה מהכל. אין כאן טרור, אין כאן אלימות ולא עוד אלא יש כאן מאבק, מערכה דתית אמונית שמשתפת בתוכה את הקוסמוס, את הטבע. והן עשר המכות.

שלח את עמי ואומר פרעה, לא ידעתי את אלוהיכם, אינני מכיר את אלוהי ישראל. מה זה קשור אלוהי ישראל, לא אלוהי ישראל?

אבל ככה היתה תפיסת העולם באותם זמנים. תפיסת עולם אלילית. לכל אומה יש אל, אליל, ואילו עם ישראל המתגבש עדיין פרעה מסרב שיש להכיר בייחודו הרוחני, בייחודו האמוני, בייחודו הלאומי, מסרב להכיר בכך. לא ידעתי את אלוהי ישראל, ואתכם לא אשלח, בעקשנות. ואז נפתחת מערכה משונה מאוד, עשר מכות.

מכת דם, המצרים נהנים מן היאור בשביל השקאה, שתיה, הוא מקור החיים שלהם. והנה היאור כולו הופך לדם. זו מכה קשה מאוד, איך ישתו, איך ישקו את השדות. חפרו בורות סביבות היאור, אבל גם הבורות שחפרו סביב היאור, גם המים שנמצאו שם הפכו לדם. וראו זה פלא, זה דם, אבל לעם היהודי, עם ישראל בכל מושבותיהם יש מים. אצל המצרים דם, אצל עם ישראל או בני ישראל יש מים.

הלאה מזה, פרעה עדיין מסרב לשלח, באה מכת צפרדעים, מגפה. כמות אדירה של צפרדעים. קורה ויש במקומות של נהרות צפרדעים, אבל הם נמצאים בסביבה ההיא. אבל שלעלות מתוך הנהרות בכמויות אדירות ומגיפה ולפשוט אל תוך הבתים, אל התנורים, אל חדר המיטות, בכל מקום, צפרדעים צפרדעים זה לא מכה, זה מגפה, מגפה מאוד קשה. ושוב ראו זה פלא, אצל המצרים כן, אצל היהודים אין את המכה הזאת. אין צל של ספק שמדובר כאן במערכה משונה. אין כאן טרור, אין כאן אלימות, יש כאן ויכוח אמוני. אלוהי ישראל או לא. אלוהים שאין לו גוף, שאין לו דמות הגוף. עם ישראל אין לו פסל, אין לו אליל. הוא לא משתחווה לפסלים, הוא לא משתחווה לאלילים, בשונה מאשר מצרים שהם משתחווים לפסלים, משתחווים לאלילים. העם היהודי הוא עם הדעת, הוא עם הדת, הדת הנקייה מכל האלילות, מכל הזימה, מכל השחיתות. עם ערכי, עם ייעודי בערכים שלו.

והנה שוב, כינים, גם כן מגיפה. זה קורה, זה קורה שיש מגפה כזאת, אבל זה רק למצרים ולא אצל היהודים.

אותו דבר ערוב. פתאום פושטים מן המדבר, כמויות אדירות של נחשים, של אריות, של דובים, של נמרים של כל מיני בעלי חיים טורפים, ופושטים על המצרים ועל היהודים לא. הרי הלו דבר הוא כל התופעות האלו. לא אחר כבר פרעה נכנע ואמר, אלוהים הצדיק ואני ועמי הרשעים, אבל כשהיתה נגמרת מכה היועצים שלו אומרים, תראה, אחת ל.. קורה שיש מכה של צפרדעים, אחת ל.. קורה שיש מגפה של כינים. אחת ל.. קורה שהמים הופכים להיות דם. אחת ל.. קורה שאכן בעלי החיים הטורפים באים למקום יישוב. אז אתה נכון, צריך לפחוד, אנחנו צריכים להיפתח פרקטיקה ולא להיכנע, לא להיכנע. לא מדובר שבאמת יש אלוהים לישראל והוא מחולל את כל הניסים האלה. זה מקרה צרוף של מקרים. ויכבד ליבו מול טענות כאלה חוזר פרעה ומכביד את ליבו. ואיננו מוכן לשלח את ישראל. בהתחלה הוא אומר, עשינו, תתפללו עלי, די אני נכנע, אצבע אלוהים היא. אבל, שוב חוזר ומכביד את ליבו.

והקדוש ברוך הוא אומר למשה שנית בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את ליבו ואת לב עבדיו, בכוונה, בכוונה אני יוצר תשתית כזו בין מכה למכה לתת להם מרווח, ואז היועצים אומרים לו, זה מקרה והוא ממאן להיכנע. למה? כי אני הכבדתי את ליבו, וכי הקדוש ברוך הוא אכזר? לא, הוא לא אכזר. אלא כאן יש מאבק עצום ואמיתי. ועם ישראל לא יבוא לעולם רק בשביל לשחרר אותו מעבדות. זה דבר שחשוב, לשחרר אותו מעבדות, לתת לו תנאים סוציאליים מינימליים, אנושיים. זה דבר חשוב. אבל עם ישראל הולך להתהוות ולהתייסד לא רק כדי להינצל מגורם זר משעבד, אלא כדי להיות משהו מיוחד.

ומהו הייחוד של העם היהודי, המסר האמוני. דהיינו, אין כאן עניין של אלילות, צריך לדחוק מהעולם את האלילות. האלילות הזו מטמטמת את הבני אדם. צריך להדוף ולהרחיק את הזימה, צריך להיאבק נגד השחיתות וזה ייחודו של העם היהודי, וזה גם ייעודו.

משום כך כל המאבק לשחרור של העם היהודי, הוא על בסיס של ניסים ונפלאות. לא כי העם היהודי חי על ניסים ונפלאות. נכון, אנחנו תמיד מודים לקדוש ברוך הוא על ניסיך ונפלאותיך אבל לא מדובר על שידוד מערכות כמו שראינו במצריים. תארו לכם, היה דבר, והיה מכת שחין, והיתה מכת חושך איומה, אבל מכת בכורות. אין לזה אח ודוגמא רבותי. זה לא מגפה. כל בכור הנולד מת. ושל המצרים לא שלנו. בכור מאמא, בכור מאבא, בכור מעבד, בכור משפחה, בכור אדם, בכור בהמה. רק שלהם, ושל העם היהודי לא. מילא, אפשר נניח, נניח להידחק מבחינה מדעית ולומר, היה גן מסויים בבכורות ולכן באמת קרתה המגפה. אבל למה זה בבכור אדם, בבכור בהמה. מה הקשר בין בהמה ובין בכור אדם? ולמה זה כל בכור? מזנות, מנישואים, כל בכור הכיתי, כל בכור בארץ מצרים. מבכור פרעה היושב על כיסאו עד בכור השבי. אפילו אדם הבא מן השבי וכל כיוצ"ב. הלו דבר הוא.

אין צל של ספק, עם ישראל יצא ממצריים על רקע של ניסים ונפלאות שגובלות בחידוד מערכות הטבע. בשבת הבאה נתוודע אל קריאת ים סוף שהיתה שידוד מערכות טבע. אין העם היהודי חי על בסיס ניסים של שידוד מערכות בטבע. אנחנו חיים יום, יום, כבר נמצאים בארץ לא רואים ניסים של שידוד מערכות טבע, מדוע? כי אין האלוהים רוצה שנחיה על בסיס של ניסים, של שידוד מערכות טבע, רק אחת ל.. לא תמיד.

מן הרגע שאנחנו נחיה על בסיס של חידוד מערכות טבע, לא נפעיל את הראש, לא נפעיל את צלם האלוהים שבתוכנו, לא נפעיל בחירה חופשית. נהיה תלויים ועומדים אך ורק מה יקרה בכל רגע נתון על פי הרצון האלוהי. הקדוש ברוך הוא לא רוצה את זה כך, הוא רוצה בבני אדם שהם, יש להם שכל, כי השם נתן להם שכל ונתן להם בחירה חופשית והם מתנסים. יש לנו ניסיון. יש לנו אתגר איך לחיות.

נכון, יש ניסים נסתרים, זה שעם ישראל במלחמת ששת הימים קם נגד אויביו שקמו נגדו ובין יום אחד ריסק את כל חילות האוויר, זה לא שידוד מערכות טבע. אבל זה נס, נס נסתר שהקדוש ברוך הוא נתן בלב מפקדנו את התוכנית הזו ואת התעוזה הזאת, בלב המדינאים. באמת, נס, זה לא נס גלוי. ולכן העם היהודי לא אמור לחיות על ניסים של שידוד מערכות טבע, אלא לחיות את המציאות הטבעית הרגילה אבל מכוח אמוני.

ולכן, אל נתפלא, ששחרור העם היהודי ממצרים כמיעוט לאומי שונה מכל השחרורים של כל המיעוטים הלאומיים בעולם. הוא לא בא על בסיס טרור ואלימות, אלא על בסיס מאבק אמוני. תוך שמשתפים שהקדוש ברוך הוא משתף את הקוסמוס והטבע כדי להוכיח לעולם יש אלוהים. יש אלוהים, לא אלילי, אלוהים דעת, אלוהים רצון, אלוהים הגינות. זה האלוהים, זה מה שצריך לשלוט באנושות.

ולכן, אל נתפלא, שלקראת היציאה ממצרים, א'- הקדוש ברוך הוא מצווה את עם ישראל לחזור למה שהוא. אברהם אבינו השאיר צוואה על ברית מילה, וכך מל את בנו יצחק, ויצחק את בניו, ועד היום הזה אנחנו מקיימים את מצוות ברית המילה. אומר הרמב"ם זה סמל יהודי מוטבע בגוף האדם. בכל מקום שהוא יהיה, יודעים שהוא יהודי, כי הוא איננו ערל. זה היהדות בסימנה החיצוני. יש את העניינים הפנימיים, הערכאיים, אבל זה סימן חיצוני כזה.

אבל הנה, כבר עם ישראל במצרים ברובו התבולל ולכן הקדוש ברוך הוא אמר בואו חזרו לברית מילה. כל בני ישראל נימולו, חוץ משבט לוי שנשאר נאמן למסורת. רק הוא. השאר נימולו. ואמרתי לכם כבר לא פעם, מתפקידי כרב העיר, שבאים אלינו להירשם  לנישואין. בעלייה הגדולה של יהדות ברית המועצות, אז הגיעו אלינו בשביל לאשר להם לקיים ברית מילה. כמה זה היה מאוד מאוד מרטיט לב, שלושה דורות. סבא, אבא ונכד מבקשים להיות נימולים. שבו לארצם, שבו אל עמם, לפעמים אתה מתקשה להבין, ריבון של עולם, מדובר באנשים מבוגרים למה הם צריכים לעשות את האקט של הניתוח הכירורגי הזה שנקרא ברית מילה?

פעם אחת, כשבא אלי מישהו מיהדות ברית המועצות בשביל שבנו ירשם לנישואין מטבע הדברים אנחנו מנסים לברר את השורשים היהודים שלהם, כי לא תמיד לכולם היו תעודות. רבותי, אמרתי לו, לאותו אחד שבא מברית המועצות חסר איזה שהם מסמכים שיש לכם מהגניזה המשפחתית תיתן לי אותם. מצאנו מסמך יהודי יהדותי עליהם, בא ופענחתי לו את זה. אין לכם מושג איזה דמעות נזלו לו מן העיניים, והוא אומר, זה תעודת הלידה שלי. זה תעודת הלאום שלי, שם לא אישרו לנו, אסרו בעדנו לשמור על הזהות הרוחנית והלאומית שלנו. ואומר עכשיו אני מבין אתכם, אני מבין למה אתם כל כך משמרים את הדברים האלה. אחרת מה בינינו לבין אומות העולם? אין בינינו לבינם כלום. נכון, כל אדם נברא בצלם אלוהים. אבל איך משמרים את צלם האלוהים שבנו? רק עם תורה של ערכים, עם חיים של ערכים. בלי חיים של ערכים, אתה נבראת בצלם אלוהים. אתה עלול להיות פושע, אתה עלול להיות אכזר, אתה עלול להיות גזען. רק עם ערכים אז הפוטנציאל של צלם אלוהים בא לידי ביטוי חיובי. ולכן אין פלא רבותי שזה היה התנאי היסודי ליציאת מצריים, ברית מילה וקורבן פסח. לקחת את האליל המצרי, זה כבש, לשחוט אותו בשביל לאכול, אבל לשים את הדם שלו על המשקוף. כמו שאצלנו יש מזוזה היום, אז שמים על המשקוף שהמצרים יראו, אנחנו מתנגדים לאלילות גסה, לאלילות שמשתחווה, שאדם משתחווה לפסל, לכבש, לפרה כמו בהודו. מקדש אותה, בשבילו היא קדושה וכו'. במצריים קידשו את הכבשים וכו'. כן, בכל מקום אלו עשו דמויות של כוכבים, גרמי השמיים והשתחוו להם ונישקו אותם. פעם אחת רבותי, הגענו לאיזה שהוא סיור ושליחות בחו"ל ושם יש אנדרטאות מכאן ועד להודעה חדשה, של גבורות, של סוסים, של חרבות, של כל מיני דברים. והנה רבותי, לא פחות ולא יותר, הגענו לאנדרטה שמשם יוצא מים. לוקחים מים. אבל מאיבר מיני. ואנשים הולכים לשתות משם, ואתם מבינים את המשמעות של הפסל הזה, של התועבה הזאת. כן, זה תועבה. ורבותי, יש כנסיות שבכוונה, בכוונה יש הפתח שלהם נמוך כדי שתיכנס זה יהיה להשתחוות. אדם אינו נכנס זקוף קומה, כמונו. כאילו אתה נכנס כנוע. מחייבים אותך להשתחוות. אשריה של היהדות שהתרחקה מן האלילות הגסה הזאת, הפגנית הזאת, אשריה שאצלה האלוהים לא גוף, לא דמות הגוף. אנחנו אומרים בכל ליל שבת נמצאים כאלה שמתפללים בכל ליל שבת, שהקדוש ברוך הוא אין לו גוף ואין לו דמות הגוף אלא אצלנו הקדוש ברוך הוא זה חוכמה. הקדוש ברוך הוא זה הגינות. הקדוש ברוך הוא זה צדק, זה הקדוש ברוך הוא בשבילנו. אשריה היהדות ואמונתה. ולכן אין פלא רבותי, שכבר אז אמר הקדוש ברוך הוא למשה רבנו, אני עומד לשחרר אתכם, ושחרור מאוד מיוחד במינו. אבל כשתשתחררו אתם לא משתחררים רק בשביל להינצל מהנוקשות ומהעבדות ומהאכזריות של המצרים, זה דבר חשוב. על ההר הזה תעבדו את האלוהים. הר סיני. מישהו מאיתנו עובד את הר סיני? לא. אף אחד מאיתנו לא יודע איפה זה הר סיני, לא מקדש אותו. את מה אנחנו מקדשים מורי ורבותי? אנחנו מקדשים רבותי את התורה שניתנה בהר סיני. לא מזמן, אני עומד בראש שמחה שנקראת... עם ישראל. אנחנו מקיימים שזה ציון... וכו'. הפעם קבענו את ההירחי כלה בקיבוץ האון. אני לא צריך לומר לכם שיש להם בית נופש, כפר נופש, הוא מיסודו של קיבוץ השומר הצעיר. אז עכשיו גמרנו להתפלל בשחרית ומוסף ביום שבת, מכיוון שזה לא היה בית כנסת קבוע וסגור אלא פרוביזורי והיו צריכים לשמור על הספר תורה. לכן יצאנו מבית הכנסת הארעי הזה עם הספר תורה בשירת קודש, אנחנו יושבים בכיתות והגענו לחדר האוכל שם הקיבוץ הקצה לנו חדר מיוחד עם כספת לשמור על הספר תורה. עמד לו בדלפק, איש קיבוץ השומר הצעיר שהוא עובד בכפר נופש. יש להם תורנות אז הוא עובד שם, הוא רואה כיצד אנחנו בהשתוקקות בהערכה נשים ואנשים. נשים מצד אחד, אנשים מכאן, ממש רואים ספר תורה, ככה מנשקים באוויר. טוב, אחד כמוני קורא את הפנים של הזולת. קורא את הפנים של הזולת. מה עשיתי? בתום התהלוכה כשכבר גמרו להכניס את הספר תורה וניגשתי אל אותו אחד שראה את המראה הזה, אמרתי לו שבת שלום, אמר לי שבת שלום. אמרתי לו, מותר לי לחשוב שמה אתה מתפלא איך אנשים לא זקנים, אלא מהדור השלישי, צעירים מנשקים באוויר ספר תורה. עכשיו, אני מגלה לך סוד שהספר תורה הזה הוא מעור של בהמה. מנשקים דבר כזה? הוא בא ונדהם... מדבר איתו ככה. הרי שרב צריך לבוא ממקום שבו הוא מעריך וכאן הוא מגרה אותו למחשבה. אמרתי לו אתה יודע למה מנשקים את הספר תורה? כי בספר הזה כתוב, ואהבת לרעך כמוך. בספר הזה כתוב, לא תשנא את אחיך ואלוהיך. יש אלוהים למחשבה, כן. יש רבותי צילום למחשבות? לא. לא תשנא את אחיך ולא... לא תיקום, לא תיתור, ותשיב את אבדת רעך. כי תראה את שור חמורך, חמור, את חמור... רובץ תחת משאו, עזור תעזור עימו. אין נושא העם לדוגמא בנורמות העולמיות. אמר הרב, קראת את מחשבותי וכל הכבוד שבאת והבהרת לי דברים חשובים שלא ידענו אותם. אני לא יודע אותם. רבותי, התורה כאן באה ואומרת, וידבר השם למשה לאמור, קדש מכל בכור. לא רציתי להרוג את הבכורות. מה אעשה שבשביל ללמד את המצרים ואת העולם להוציא אותם מהפגמיות נאלצתי להרוג כל בכור. אני לא הורג את הבכורות שלכם, עם ישראל. אבל שיהיו קדושים. אל תגידו, וואו, איזה ילד הבאנו לעולם. איזה ילדה הבאנו לעולם, עם איזה עיניים. מי עזר לך להביא את זה? הרי אצלנו אסור לעשות חיים משולשים. רק עם אחד מותר לעשות חיים משולשים. אבא ואמא והקדוש ברוך הוא. אבל שני גברים, או שני נשים זה רע, רע מאוד. רק המשולש הזה קדוש. רק המשולש הזה קדוש. ומשום כך, קדש לי כל בכור. כלומר, תלמד אותו תורה, תלמד אותו מצוות, תלמד אותו ערכים. והיה, היום אתם נמצאים בחודש האביב, והיה כי הביאך השם אל ארץ הכנעני והחיתי, והאמורי, זה פרשת דבורה רבותי. זה לא בספר דברים. כאן על רקע יציאת מצריים. עוד לא יצאו, עוד לא יצאו וכבר אנחנו מקבלים את המנדט על ארץ ישראל. והיה כי הביאך השם אל ארץ הכנעני והחיתי והאמורי והחיבי והאבוסי, אשר נשבע לאבותיך לתת לה ארץ זבת חלב ודבש, נכון? תמיד שואלים איפה הנפט אצלנו? לא יודעים. אם יהיה, יהיה. לא רוצים. אבל אין כאן, אין כאן רבותי אותם שיטפונות אדירים, אותם מכות, אותם... אמנם חלילה... שתהיה אצלנו, אבל זה אחת ל- זה ארץ מאוזנת. והעם צריך להיות מאוזן, זה ארץ זבת חלב ודבש. ארץ זבת חלב ודבש השם נותן לך. והגדת לבנך תעשה ליל סדר. אתה יוצא ממצרים קבע אותו לדורות, קבע אותו לדורות, תעשה ליל סדר. והגדת לבנך ללמדנו מורי ורבותי. ללמדנו מורי ורבותי, שכבר כעת פרשת בוא, עוד עם ישראל עוד לא יצא ממצרים, כבר מונחים שני יסודות. א' – אין אנו יוצאים מן העבדות ממחזוריות בלבד, אלא מתכוננים לקבל תורה בסיני. תורה שתלווה אותנו לא רק בארץ גם בחו"ל. מי שמר עלינו? מי שמר עלינו רבותי במהלך כל 2000 שנות גלות אם לא אותה תורה שאיחדה אותנו בכל תפוצות ישראל. אז זה כבר מונח על, שתצאו ממצריים תקבלו את התורה, וזאת תלווה אתכם ותשמור אתכם. אבל, גם מונח היסוד הגדול, שתצאו מארץ מצריים אתם תעברו כור היתוך במדבר ותגיעו לארץ כי השם נשבע לכם שהארץ הזו שהיא ארץ החיתי, החיווי, היבוסי, נכון, נכון היו עמים כאן, זה נכון. אבל אומר הקדוש ברוך הוא, אני נתתי את ארץ הקודש רק לעמים שיחיו בה בקדושה. החיווי החיתי והיבוסי כל אלה הפרו את המנדט האלוהי. לא חיו בתנאים אלוהיים. הם קיימו כאן בארץ הקודש חיים מושחתים ביותר. חיים של זימה, חיים של אלילות, ולכן אומר הקדוש ברוך הוא אני מפנה אותם, אני נותן לכם, אתם כדי שתקבלו את הייחודיות הזאת להיות עם שיבשר לעצמו ויבשר לכל האנושות כולה. שהעם, שבני אדם צריכים לחיות באורח של חיים של בצלם אלוהים. חיים של בצלם אלוהים, וחיים על פי ערכים שמייחדים את העם היהודי. בלעדי הערכים האלה אנו כשאר כל האומות וחלילה חלילה מאבדים את זכותנו על ארץ הקודש. רק עם קודש וארץ קודש על פי תורת קודש, נצח ישראל לא ישקר לעולם. שבת שלום.

 

תגיות: 
תאריך: 
02/02/17 ו' שבט התשע"ז
x

Audio Playlist