האם רשאי אדם דתי להתגייס לצה"ל למסגרות שאינן דתיות?

בימינו שלנו, כששירתנו בצבא לא היה מה שנקרא שצועדים חיילים וחיילות ביחד, אלא החיילות לבד, חיילים לבד. לא היה מה שנקרא שהנה הם נמצאים בחדר אחד, דהיינו לנים, ישנים בחדר אחד חיילים וחיילות ואילו היום בעוונותינו ישנים חיילים וחיילות בחדר אחד שיש בזה משום איסור איחוד גמור מאוד. ומשום כך, הדבר פשוט שנוצרו נסיבות שחייל דתי, אסור לו באיסור הילכתי לשרת במסגרת הכללית רק דתית. במיוחד כשאנחנו שומעים גם כן שרוצים להכניס טנקיסטיות בתוך טנק שוודאי וודאי הדבר אסור. שלא לומר גם כן שמחייבים חיילים לשמוע זמר של חיילות ואפילו שלא מדובר בנסיבות של חרום, אלא בנסיבות של בידור ותרבות בשעות הפנאי. כך יוצא איפה שיותר ויותר דוחקים את רגליהם של החיילים הדתיים בגלל השתלטות הרוח הפמיניסטית בצה"ל וגם תהליך הולך וגובר של חילון. באמת, עד שיש תעמולה שהיא שקרית מייסודה שבחיים האזרחיים יש היום הדתה, הרי מאז ומתמיד, והיום בעיקר יש תהליך של הדחה, לא הדתה, אלא הדחה. מדיחים יהודים משורשיהם היהדותיים וככל הגויים בית ישראל חבל, חבל שמה שהבין קברניט המדינה בן גוריון, ראש הממשלה דאז ואמר, צבא אחד לכולם. לא להתחיל לחלק, צבא של דתיים, צבא של לא דתיים וכך חייב שיאכלו כשרות, אוכל כשר בצבא ושיהיה שמירת פסח בצבא, ושיהיה שמירת שבת בצבא. הכי לכאורה זה כפייה דתית ואיך קברניט המדינה, בן גוריון אשר לא היה דתי איך הורה את ההוראה הזאת אם לא התובנה הבסיסית שלו שצבא צריך להיות מאוחד, וצבא יהודי צריך להיות מיוחד ולא רק מאוחד, אלא מיוחד. והבין שזהו דבר שצריך בשביל לשמור על צבא יהודי מיוחד ומאוחד, מה שהוא הבין אז היום בעוונותינו המרובים לא מבינים, ואדרבה פועלים בצורה אקטביסטית יותר ויותר לשנות מן השורשים של תקומת המדינה. וחבל כי הדברים האלה יצרו מצב כזה שיהיו שני צבאות, צבא של דתיים וצבא של לא דתיים. אוי ואבוי למדינה שיש לה כבר גרעין ויסוד לצבאות שונים. הרי אחד הדברים שגם כן מיוחסים לקברניט המדינה בן גוריון, היה במידי אחרי מלחמת השחרור והכרזת המדינה, שכל הארגונים הלוחמים למען תקומת המדינה יתאגדו בתוך המסגרת שנקראת צה"ל. ולא ישארו ארגונים, ארגונים. אוי ואבוי אם זה צבאות, צבאות ראו במדינות האוייב כשיש להם צבאות, צבאות איך הם מתפוררים. ולכן, אין צל של ספק שלצערנו כל עוד השלטונות הצבאיים לא מבינים ולא עושים חושבים, ולא משנים את הדרך ונותנים לרוח הפמיניסטית ותהליך החילול משתלט על הצבא, אזי אין לנו ברירה אלא כאנשי הלכה שנאמנים אנחנו לתורה וחייבים אנחנו למצפון להורות כפי הדין ההילכתי למרות שעז רצוננו, מאוד, מאוד לשמור על אחדות ישראל ולקרב, אבל לא להקריב. לא להקריב את עצמנו לדעת באופן כזה שגם בנינו חס וחלילה יפגעו בגלל תהליך החילול שנוצר בצבא. אלא נאלצים אנו לומר בצער רב, כל עוד לא השתנתה המדיניות של הצבא, אזי... דתי אסור לו לשרת במסגרת הכללית של צה"ל אלא רק במסגרת דתית מאורגנת ומיוחדת.