האם רשאים לפגוע בקטינים המשגרים מטעני נפץ באמצעות עפיפונים ובלונים?

והתשובה, מבחינה הילכתית אין לזה שום ביסוס. מדוע?

מבחינה הילכתית עדיין ללא כל קשר עם מלחמה, כל גורם שמסכן חיי אדם גם אם הגורם הזה הוא קטין הרי צריך להציל את הנרדף אם אין דרך אחרת גם בחיי הרודף. ולכן, רבנו אומר שאישה בהריון מקשה ללדת, הרי אם הגענו למצב או חייה או חייו או חייה של האם, או חייו של העובר יש להקדים את חייה כיוון שהוא רודף אחרי חייה. רק אם הוציא ראשו אין אנו יודעים מי רודף אחרי מי, הוא אחריה או היא אחריו ולכן אז אין פוגעים בו באותו שלב ובאותן נסיבות. אבל על דרכנו למדנו שהילכת רודף שמזכה או מחייבת להציל את הנרדף אם אין ברירה גם בחיי הרודף, מדובר גם אם הרודף הוא קטין. גם אם הרודף הוא גדול שבאותו רגע איבד את שפיותו השכלית ואלה מעשים שנשאלו גדולי פוסקי ההלכה בשואה, לא עלינו שהיו כאלה שמרוב זוועות היו צווחים צווחות אדירות בלתי נשלטות אותן צווחות והגויים על ידי אותן צווחות היו מגלים ובאים טובחים ללא רחם את כולם. ופוסקי ההלכה נאלצו לקבוע שאם אין דרך אחרת היו צריכים להרוג את אותם צווחים כדי להציל את השאר.

כיוצא בדבר במלחמת יום הכיפורים בגולן היה חייל שנמצא בתוך המוצב שהגיע למצב שכבר הוא בצווחות בלתי נשלטות. הוא לא שלט בשכלו, מאותו זמן, באותו מצב, הוא היה פצוע ופחדו שאם הסורים יגלו עלולים לסכן את אותם חיילים שנמצאים במוצב שכבר הסורים כיתרו אותם. ולכן, גם שם נשאלו האם מותר לסתום לו את הפה או לתפוס לו את הצוואר ולחנוק אותו אם אכן לא תהיה דרך אחרת. ושוב, באופן עקרוני כלפי כל השאלות האלה תמיד נאמר שאם הרודף מסכן את הנרדף. גם אם הרודף קטין, גם אם הרודף בלתי שפוי בדעתו לעולם, לעולם אם אין דרך להציל את הנרדף אלא בחייו של הרודף, מצילים אותו בחייו של הרודף.

ולכן, הדבר פשוט שהקטינים האלה זה לא משנה מה הגיל שלהם הם עפיפונים הללו גורמי סיכון, והואיל והם בגדר רודף, מבחינת מוסד רודף הם הפקירו את דם עצמם ויכולים להציל את האחרים בדמם שלהם עצמם. זאת מבחינה הילכתית טהורה. לא לומר, שמלבד הילכת רודף יש מה שנקרא מלחמה. במלחמה הכללים משתנים. ברגע שהאוייב מכניס למאבק גם ילדים קטנים שנלחמים, זה לא משנה מה הגיל שלהם הם חלק בלתי נפרד מהמלחמה וצריך במלחמה כמו במלחמה להילחם כנגד כל גורם מסכן ללא כל קשר עם דין רודף. והואיל ובאמת אנחנו נמצאים במצב של מלחמה אז שוב, גם ההיבט הזה מבחינה הילכתית אין מגבלה לעובדה שהם קטינים בני 8. כל זאת ברמה העקרונית של העניין.

ברמה המעשית של העניין, עלינו לדעת שהמציאות של החיים שלנו היא מאוד, מאוד מורכבת. אנחנו לא נמצאים בעידן כזה שהמלחמה המקומית היתה ונשארה מקומית. אלא בימינו שלנו, כל מלחמה מקומית עלול להיות גלובלית ואפילו להגיע למצב של מלחמת עולם אם המעצמות מתערבות וכיוצ"ב. ויש מה שנקרא גם כן דעת הקהל הבינלאומית. אמנם בעוונותינו המרובים דעת הקהל הבינלאומית נשלטת היום על ידי גורמים שונאי ישראל אשר אינם מסתכלים אל האמת, אלא מסתכלים על האינטרסים של אותם מוסדות, של אותם ארגונים ועל ידי זה מתקבלות החלטות אנטי ישראליות בכל מצב גם אם באמת אין שום צידוק לאותן החלטות. והואיל וגם הדיפלומטיה בימינו יש לה משקל דהיינו לפעמים התעלמות ממה שהם קוראים, התעלמות מהחלטות בינלאומיות עלולה לגרום להתערבות בינלאומית. בהתערבות בינלאומית המצב לא פשוט, היה לא פעם באחת מהמלחמות ומלחמת סיני או במלחמת יום הכיפורים, אינני כבר זוכר, אולי אפילו בכמה מהמלחמות האלה כמעט לעימות בינינו ובין הרוסים – עד כדי כך. ואין ספק שדבר כזה היה מתלקח כי ברגע שהרוסים נכנסים לתמונה באופן פעיל יצטרך המערב להיכנס גם באופן פעיל ולכן זה פוטנציאל למלחמת עולם משום כך, יש מה שנקרא ריסון שהוא מעבר לשיקול הנקודתי המקומי. אלא שיקול רחב מאוד שלוקח בחשבון דברים מאוד, מאוד גלובלים ומאוד, מאוד מורכבים.

לכן התייחסנו ברמה העקרונית ואמרנו שאין שום אבחנה בין ילד קטין או גדול לעניין מסכני חיים. שיש להציל את הנרדפים בחיי הרודף, אבל מבחינה מעשית אין צל של ספק שהגורמים המדיניים והצבאיים שבידם מופקדים עיני הבטחון צריכים לשקול שיקולים רחבים מאוד, מאוד, כדי לקבל החלטות מאוזנות, שקולות שלא גורמות בסופו של יום לסכנה על עצם קיומנו כאן.