הרב ערוסי לרבני הדרום: בכל מקרה של סכנה יש להעדיף קריאת שבעה עולים בקצרה ולא את כל הפרשה

האם רשאים הציבור לקרות בתורה שלא בימים שתקנו חכמי ישראל?
האם קריאת התורה ניתן לנהוג בה גמישות מבחינת לוח הזמנים. למשל, אם לא קראו בשחרית, האם קוראים במנחה? אם לא קראו ביום זה, האם ניתן לקרוא ביום אחר?
מה הדין אם הופסקה הקריאה מחמת אונס? או שיש חשש לאונס כגון במלחמה שיש ללצאת באמצע הקריאה מבית הכנסת למרחבים מוגנים?

והתשובה: לפי רבנו הרמב"ם או לפי הוראת מורי, הזמנים שנקבעו לקריאת התורה הם דווקאים ואין לשנותם כלל ועיקר. בשבתות ובמועדי ישראל וכן בשני ובחמישי קוראים בשחרית. וזה אומר שקריאת שחרית לא תוכל להיעשות אחרי חצות היום - במנחה. וכן, זה אומר שמלבד הימים האלה, אין לקרוא בימים אחרים בברכות.

אם סתם רוצה לקרוא בתורה או ללמוד איך לקרוא בתורה מתוך ספר תורה, שלא מתוך חובת קריאה, זה משהו אחר. אבל בתורת מצוות קריאת התורה כפי שתיקנו חכמי ישראל אין לנו אלא את הזמנים לא רק הימים אלא גם את השעות. וכן אותו דבר קריאה של מנחה, לא ניתן להמירה לזמן אחר. זוהי ההוראה של מורי בעקבות שיטת רבנו הרמב"ם.

רבנו הרמב"ם כותב בפרק יב מהלכות תפילה הלכה א: משה רבנו תיקן להם לישראל שיהיו קוראים בתורה ברבים, בשבת ובשני ובחמישי בשחרית. נא לשים לב, מנויים הימים וגם הזמן, דהיינו בשחרית. כדי שלא ישבו שלושה ימים בלא שמיעת תורה. בעזרא הסופר, תיקן שהיו קוראים לו, שהיו קוראים כן במנחה בכל שבת... קרנות. וגם הוא תיקן שיהיו הקוראים בשני וחמישי שלושה בני אדם, ולא יפחתו, ולא יקראו פחות מעשרה פסוקים. בדברי רבנו, כדרכו בקודש הם נאמנים לדברי חכמנו בתלמוד, במסכת נאווה קמה דף פ"ב עמוד ראשון. מטבע הדברים הפוסקי הלכה נחלקו בשאלה הזו מה קורה אם לא מסתדר לקרוא בדיוק בזמן. האם ניתן במקום שחרית ומנחה, או לא? כך למשל, אנחנו כבר רואים בדברי המשנה ברורה, בסעיף כל"ה אורך חיים, סעיף קטן א', בשני ובחמישי בשחרית ואף ובדיעבד כל היום זמנה, מכל מקום, מלכתחילה מצווה להקדים. כלומר, המשנה ברורה, הכריע לפי הדעה שאומרת, שאם לא קראו בשחרית יקראו במנחה, אבל זה בדיעבד. אבל מלכתחילה לא.

הרב עובדיה יוסף זצ"ל הרבה לכתוב בדברים האלה ובקיצור שלו, הוא כותב כמה הלכות חשובות בעניין הזה: אין הציבור רשאים להוציא ספר תורה ולקרוא בו בברכות, אלא בימים שקבעו בהם חז"ל קריאת ספר תורה. ולפיכך, אם לא קראו בתורה ביום שני או ביום חמישי מחמת איזה סיבה אינם רשאים לקרוא בתורה ביום שלאחריו. וגם ביום שלישי, אין להוציא ספר תורה ולקרוא בו בברכות. אף על פי שעל ידי כן יעברו על הציבור 3 ימים בלי קריאה בספר תורה. אין להוציא אלא בימים שקבעו.

הוא מוסיף וכותב, שמלכתחילה אין להוציא ספר תורה ולקרוא בו בציבור קודם עמוד השחר. כי קודם עמוד השחר זה לילה. ולא תקנו חכמי ישראל קריאה בתורה בלילה. ומכאן, שאנו מסוייגים כמו הרבה פוסקי הלכה מהמנהג של אחינו האשכנזים שבזמן שמכניסים ספר תורה לבית הכנסת, וזה בד"כ אצלם בלילה. מדי ערב, אחרי צאת הכוכבים מוציאים ספר תורה וקוראים בתורה בבית הכנסת. בוודאי שאנו מסוייגים ממנהג זה משום שלא תקנו חז"ל קריאת התורה בלילה. זה דבר אחד.

דבר שני, בוודאי שאין להוציא ספר תורה ולקרוא בימים שלא תיקנו בהם קריאת התורה. קריאת התורה יש הבדל בינה כמצוות קריאה, ובינה לבין לימוד תורה. לימוד תורה והגית בהם יומם ולילה, בכל עת. קריאת התורה היא מעין מעמד הר סיני, אין קוראים את התורה אלא בעשרה מישראל, זכרים, בני חורין, ודווקא לשוות לזה אופי של מעין מעמד הר סיני, כי זה שעולה לתורה הוא כמו משה רבנו בשעתו שמוריד את התורה לכלל ישראל. זה זכות גדולה מאוד, וזה שיתרגם זה כמו באהרון אחיך יהיה נביאך - מתורגמנך. ז"א משווים לזה מעין מעמד הר סיני. אין אנו בני חורין להתחיל לקבוע לנו מעמדות כאלה כדי לשוות לזה מעין מעמד הר סיני, אלא מה שתיקנו חכמים והם אינם רשאים לזוז מתקנתם. אחרת, אנחנו מוזילים את המעמד הזה אם ניתן להזיז ולהגמיש את הזמנים. במקום שחרית, מנחה. במקום יום שני, שלישי. במקום יום שבת, ביום ראשון. אין דבר כזה.

מוסיף הרב עובדיה יוסף וכותב, פועלים משקימי קום המתפללים כל אחד בביתו, כשמגיע זמן תפילה ואינם קוראים בתורה. אסור להם לקרוא ספר תורה בימים שני וחמישי במנחה, בשובם מעבודתם לעת ערב. אתם רואים, ניסו, לא יכלו לקרוא בתורה בשני וחמישי בשחרית. חשק ליבם שהם רוצים לקרוא מנחה, לא, לא יקראו להם מנחה אלא הם הזמנים שנקבעו. שעיקר תקנת חכמים היתה בשני וחמישי, בשחרית דווקא. אולם אם עושים כן בדרך ארעית אין מזניחים אותם. אנחנו גם דרך ארעית מסתייגים.

ציבור שנאנס ולא קראו בתורה בשבת בשחרית, אין להם לקרוא בתורה שבעת עולים במנחה של שבת. אם אתם זוכרים במלחמת המפרץ זו היתה ההוראה שלי. ההוראה שלי היתה במידי להקדים לקרוא בתורה, שלושה, שלושה פסוקים, בלי תרגום. כדי שנצא ידי חובת שבעה עולים. באמת בדרך כזו הספקנו לקרוא את השבעה עולים ואפילו הספקנו הפטרה. פתאום היתה אזעקה ואז נפוצו המתפללים לבתיהם כי לא היה מרחב מוגן. אנו ברוך ה', כיוון שכבר קיימנו את חובתנו לקרוא בתורה כמינימום הנדרש, יצאנו ידי חובה. אחרים, אחר כך חיכו פוסקי הלכה האם הם יכולים לחזור ולהשלים? האם הם יכולים במנחה להשלים? האם הם יכולים ביום אחר להשלים? נכנסו לתוהו ובוהו בגלל מחלוקות של פוסקים. ואילו בשיטה שלנו, במידי קיימנו את המינימום האפשרי, וככה יצאנו ידי חובה. אז בדברים האלה צריך לדעת איך לכלכל את מעשנו בתבונה על פי ההלכה.