הרמב"ם מפרש במשנה אחרונה של מסכת מכות (ע"פ תרגום הרב קאפח) : "מיסודות האמונה בתורה שאם קיים האדם מצוה משלש עשרה ושש מאות מצות כראוי וכהוגן ולא שתף עמה מטרה ממטרות העולם הזה כלל, אלא עשאה לשמה מאהבה כמו שביארתי לך, הרי הוא זוכה בה לחיי העולם הבא..." 1. האם הכוונה שזה אחד משלושה עשר היסודות שהוא מנה בתחילת פרק עשירי של סנהדרין? 2. ואם כן באיזה יסוד זה נכלל? האם ביסוד האחד עשר :"שהוא משלם גמול טוב למי שמקיים מצות התורה..."? 3. מדוע הרמב"ם לא פירט את יסוד זה בתחילת פרק עשירי של סנהדרין?
מהו המשקל של ההתפייסות בין אדם לחברו בתהליך הטהרה?
הלכה היא: ש"צ לא מוציא ידי חובה את שיודע חוץ מראש השנה. האם דין זה גם בוידוי הש"צ והרי לא ניתן למנות שליח לוידוי האישי?
עיטוף בטלית מבעוד יום להקבלת היום הקדוש, האם חייב בברכה ומה עם עיטוף דומה לקדושת השבת?
מה ההוכחה שאין דבר מוגבל נצחי, מוגבל קדמון, מוגבל לא נברא. שהרי הרמב"ם אמר (יסודי התורה, א,ב) "ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי אין דבר אחר יכול להימצאות" משמע שיש דרך להוכיח שכל דבר מוגבל מחודש.
