יתרו בא אל המדבר כדי להשיב למשה את ציפורה ואת שני בניהם. בביקור הזה הבחין בשני דברים שקל היה להחמיץ מתוך המחנה: גודל הישועה של יוצאי מצרים והמחיר שמשלם העם כשמנהיג אחד דן לבדו מבוקר עד ערב.
בסעודת השבת הקרובה אפשר לשאול כל אחד מבני הבית מה עבר עליו השבוע, ולתת לו זמן לספר.
מה ראה יתרו מבחוץ?
לפי המסורת, יתרו הכיר את חצר פרעה ועזב כשנגזרו הגזֵרות על ישראל. כשבא משה למדיין מצא את בנות יתרו ליד הבאר והציל אותן ממי שהתנכלו להן. באותה שעה לא ידע בנותיו של מי הן. הוא ראה שנעשה להן עוול ונחלץ לעזרתן. כך התחיל הקשר בינו ובין יתרו, שלימים נתן לו את ציפורה בתו לאישה.
כשמשה עמד במאבק עם פרעה נשארה משפחתו הרחק מן החזית. לאחר היציאה ממצרים בא יתרו אל המדבר עם ציפורה ושני הבנים. מי שהיה בתוך השעבוד והשתחרר ממנו אינו תופס תמיד את מלוא גודל הצלתו. יתרו, שהכיר את מצרים והשקיף עליה מבחוץ, ידע לומר ליוצאים ממנה כמה ראוי להודות לה׳ על מה שאירע להם. ואכן ישבו לסעודת הודיה.
למחרת ראה יתרו את משה יושב לדון לבדו מבוקר עד ערב. המנהיג מתמסר לכל אדם, אבל גם המנהיג וגם העם הממתין לו משלמים מחיר: ״נבֹל תבֹּל גם אתה גם העם הזה אשר עמך״. יתרו הציע למנות דיינים שיישאו עמו בעול, ולהביא אליו את הדבר הקשה. משה קיבל את עצתו. גם מכהן מדיין אפשר לקבל דבר אמת. יש כאן שאלה של מידה: האם אדע לקבל מן הזולת דבר טוב, להעניק לו מן הטוב שיש בי ולשמור על ייחודי?
מה אדם עושה בכוח שניתן לו?
לקראת מעמד הר סיני התכונן העם שלושה ימים. הקולות והברקים עוררו ענווה. כשאדם עומד מול הכוחות האלה, הוא מכיר בקטנות גופו. ועם זאת יש בו נשמה ושכל שבכוחם להגביה אותו. השאלה היא לאן יכוון את כוחותיו. בביקור שערכתי בבית כלא מצאתי אנשים בעלי תושייה רבה, שהשתמשו בשכלם כדי להרע. אם נחזיר לאדם את הביטחון ביכולתו ונכוון אותו למטרה אחרת, אותה תושייה עצמה עשויה לשמש לטובה.
משום כך כליאה לבדה אינה מספיקה לשיקום אדם. היא שוללת את חירותו ומרחיקה אותו ממשפחתו. בדין המלקות ביטאו חכמים עיקרון שראוי לתת עליו את הדעת: משלקה, הרי הוא אחיך. מרגע שנשא את עונשו מוטל עלינו לקרבו ולתת לו דרך לשוב אל החברה.
במעמד סיני שמע העם את דבר ה׳ למשה. האמונה באל אחד משחררת את האדם מן הפחד שמא עליו לרצות אל אחד כדי שירפא אותו ואל אחר כדי שייתן לו פרנסה. אלוהי החכמה, החסד והרחמים קורא לנו ללכת בדרכיו. גם הקשר שבין אמונה למשפט מתברר כאן: מה ערך יש לשבועה אם אדם משתמש בשם ה׳ כדי לחזק שקר?
מי זוכה למנוחה בשבת?
כשאני שובת, מי נהנה מן השבת? אני נהנה, ובני ביתי נהנים. במשך השבוע אני שומע חדשות. בשבת אפשר להניח לדרמות החולפות, להשקיט את הנפש ולחדש כוחות. התורה כוללת במנוחה גם את העבד והאמה ואף את הבהמה. אם אני מצוּוה להניח לבהמתי לנוח, על אחת כמה וכמה שעליי לראות את צורכי המנוחה של בני האדם העובדים עמי.
פעם עליתי למונית ופתחתי ספר קטן כדי ללמוד בדרך. ראיתי שהנהג מבקש לדבר ופניתי לשוחח איתו. הוא סיפר לי שנהג לשבת עם אשתו וילדיו לסעודת ליל שבת. לימים הוצע לו שכר גבוה בעד עבודה בשבת, והוא נענה להצעה. בדמעות סיפר לי על ילדיו שהסתבכו בהתמכרות ועל הונו שהוציא בניסיון לסייע להם. בתוך הסיפור הכואב שלו הוא חזר אל שולחן אחד שפעם היו יושבים סביבו יחד. יום המנוחה מזמן למשפחה דבר שקשה למצוא בשאר ימות השבוע: זמן שבו הורים וילדים פנויים זה לזה.
גם בחיים הציבוריים יש לשאול מי יזכה בפועל ביום המנוחה. כשנפתח מרכז מסחרי בקיבוץ בשבת, הועלתה בדיון הטענה שקיבוץ הוא אישיות משפטית. גם אם מתפלפלים בהגדרת הגוף המפעיל את המקום, מי עומד שם ועובד? בני אדם שיכלו באותה שעה לנוח ולשבת עם ילדיהם. זה הערך האנושי שאני מוצא בקביעת יום מנוחה משותף.
מסקנת הדברים
משה שמע עצה מיתרו ובחן את האמת שבה. בסיני קיבל העם יסודות שעליו להביא אל תוך חייו, מן האמת שבדיבור ועד המנוחה שהוא מאפשר לאחרים. בשבת עומדת לפנינו בכל שבוע הזדמנות לקיים זאת בבית, סביב שולחן אחד, וגם ביחסנו למי שעובד עמנו.
מדוע קיבל משה את עצתו של יתרו בעניין מינוי הדיינים?
יתרו זיהה קושי ממשי. משה דן לבדו, והעם כולו נאלץ להמתין. מינוי דיינים והבאת המקרים הקשים אל משה הקלו על שניהם. זו עצה נכונה, וראוי לקבל את האמת ממי שאמרה.
מה מלמד העיקרון ״משלקה הרי הוא אחיך״ על שיקום אדם?
משנשא אדם את עונשו עלינו לשוב ולראות בו אח. כשיש לו תושייה שהופנתה למעשים רעים, אפשר לעזור לו לכוון אותה לטובה. קירוב והזדמנות לשוב לחברה הם חלק מן האחריות שלנו כלפיו.
כיצד השבת מועילה גם למי שתלוי בעבודתי?
התורה כוללת במנוחת השבת את העבד והאמה, ואף את בעלי החיים. אין די בכך שאני פנוי. גם העובד זקוק למנוחה ולזמן עם משפחתו. יום מנוחה משותף מאפשר להורים ולילדים לשבת יחד בקביעות.