יש להבחין בין מצוות עשה מן התורה למלך המשיח למחות זכר עמלק לבין תקנת חכמים לקרוא בפרשת זכור בשבת שלפני פורים

כתב הרמב"ם בספר המצוות: "מצוות עשה, לזכור מה שעשה עמלק, שלא לשכוח מעשיו הרעים ואריבתו בדרך". ופירט את הדברים וכתב: "שנצטווינו לזכור את אשר עשה לנו עמלק, שקידם אותנו ברע ושנאמר את זה בכל זמן וזמן ונעורר את הנפשות בדברים להילחם בו. ונקרא את בני אדם לשונאו כדי שלא ישכח הדבר, פן תחלש איבתו ותחסר מהלבבות באורך הזמן. וזהו, אומרו יתעלה זכור את אשר עשה לך עמלק".

רבים היו בעבר שהסתייגו ממצוות אלה, קרי, תמחה את זכר עמלק, זכור את אשר עשה לך עמלק.

לאור מה שעברנו בשמחת-תורה, צף ועלה הדימוי לשואה הנוראה. מבחינתנו, אין הבדל בין המן אגגי וכל צוררי ישראל בכל הדורות. יש עמלקים שונאי-ישראל, רודפי-ישראל, ומצווה למחותם ומצווה לזוכרם. כיום, אנו מבינים עד כמה המצוות האלה ממש מהותיות ומשמעותיות.

מצוות זכירת עמלק היא מצווה מדאורייתא. ואילו הקריאה ב'שבת זכור' בספר-תורה את הכתוב בו: "זכור את אשר עשה לך עמלק", זו תקנה מדרבנן, כי כל קריאות התורה הן מדרבנן. וזאת אחת התקנות שתיקנו חכמים לקרוא לפני פורים, "זכור את אשר עשה לך עמלק".

אין לבלבל בין החובה מן התורה לתקנה מדרבנן לקרוא בספר התורה. מה בין זה לזה? שיש שעשו את המצווה של קריאה בתורה למצוות עשה מן התורה ודורשים שיהיה במניין עשרה מישראל. ועל זה אנו עונים, נכון שאי אפשר לקרוא בתורה בלי עשרה מישראל, אבל הקריאה בתורה היא לא מדאורייתא, אלא מדרבנן. 

נציין הערה חשובה, הרמב"ם בסוף ספר המצוות, סוף מצוות עשה, מנה מהן המצוות ההכרחיות בימינו שלנו. ולא מנה הרמב"ם את מצוות עשה של זכור את אשר עשה לך עמלק בכלל המצוות ההכרחיות. הרמב"ם מדקדק בלשונו, דבריו ממש שקולים. "המצוות ההכרחיות כפי שהן, חובה והכרח על כל אדם מישראל שהוא גדול בשנים, בכל זמן ובכל מקום ובכל מצב". כנראה שמצוות זכירת עמלק אפילו שזו מצוות עשה מן התורה, היא לא בכל אדם. אולי נשים פטורות, שהרי הן לא מחויבות במלחמה. ושנית, זה לא בכל זמן, כי מתי יש לנו מחיית עמלק? לא שכל אדם יוצא ברחוב יחפש עמלק ויהרוג אותו, אלא כאשר מינו מלך בישראל, ומצופה מהמלך בישראל, מתוקף תפקידו למחות את עמלק. אז כיוון שזו לא מצווה יומיומית שתלויה בכל אדם, רבנו לא מנה אותה בתוך המצוות אשר הן הכרחיות לכל יום ויום. הנה כי כן, שכשנקרא פרשת זכור, אנו ברמה של יחיד, יחידים, המקיימים זכירת מעשה עמלק כמצווה מן התורה, ומקיימים את תקנת חכמים לקרוא בפרשת זכור בספר-תורה במניין לפני פורים.

וכאמור אלה שני דברים שונים. כי היחיד יכול לזכור את עמלק, גם לא בעשרה מישראל וגם בלי ספר-תורה ובכל מקום. אבל התקנה שתיקנו היא יוצרת מציאות של חובת ציבור כציבור. אדרבא, אולי כתוצאה מכך שאנחנו נתמיד בחובת הציבור כציבור, הקדוש ברוך הוא יקרב לנו את ימות המשיח, כדי שמלך ישראל יבוא ויקיים את מצוות תמחה את זכר עמלק.