נשא התשפ'ד, ברכת הכהנים שבאה ממקור האמונה לצידה של העשייה היא גורם חשוב בעיצוב התנהגותו של היחיד ושל כלל ישראל

 

לא כל עם חוגג את הזמן שבו הוא מגבש לעצמו חוקה ומשפט, תורה וכיוצא בזה. ולא כל עם זוכה לתורה מיוחדת כזאת, אשר בראש הציוויים שלה עומדים: "כבד את אביך ואת אמך", "לא תגזול", "לא תגנוב", "לא תחמוד". אלה הם דברים שבעבר לא היה להם כל כך מקום בחברה האנושית. והנה תורת ישראל, בעשרת הדיברות, מציבה אותם במקום מאוד מאוד מרכזי. אשרינו שיש לנו תורה כזו.

 

עכשיו אנחנו נמצאים לפני פרשה שנקראת "נשֹא את ראש בני ישראל". אנחנו עוסקים במפקד שמשה רבינו ערך כשהיו אבותינו במדבר. זה טבעי שמידי פעם עושים מפקד כדי לברר לגבי הצרכים הלאומיים, הרבה דברים חשובים בהבנה של צרכי האומה יוצאים כתוצאה ממפקד.

 

אבל יש לשים לב לביטוי "נשֹא את ראש". כל ראש הוא חשוב, כל אדם הוא חשוב. נכון מאוד שהיהדות מסרבת למנות בני אדם. אין מונים על פי ראש אלא מונים על פי יד. אבל במפקד אנחנו רוצים להתייחס אל האדם כאדם ובמרכזו של האדם עומד הראש. הראש הוא מקור המחשבה, שם בא לידי ביטוי מה שנקרא "שהאדם נברא בצלם אלוהים". ולכן, נשֹא את ראש בני ישראל, כל אחד ואחד לפי הראש שלו, לפי עצם קיומו.

 

בפרשת נשא מוזכרת "ברכת הכהנים". הכהנים נמנים בשבט לוי, ואת הלווים לא פקדו במפקד הכולל של בני ישראל, כי המפקד של בני ישראל מתייחס לצרכים הקיומיים של העם היהודי, בעוד שהלוויים נועדו לשרת את הצרכים הרוחניים של המקדש. עבודת המקדש והקורבנות הם צרכים רוחניים. לכן הם לא נפקדו יחד עם כלל ישראל, אלא במפקד עצמי. בתוך ההתייחסות למפקד הכללי יש מה שנקרא ייחודיות של שבט לוי. הכהנים היו מקודשים, הם עובדים בתוך בית המקדש את עבודת המקדש. אין לנו היום מקדש, אבל אנחנו מאמינים ומצפים שיבנה בית שלישי. 

 

יום יום בתפילת שחרית יש "ברכת הכהנים". הכהנים כל יום בבית הכנסת מברכים את כלל ישראל: "יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחנך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום". יש כאן שלוש ברכות שהכהנים מברכים את עם ישראל, ונראה מה עומד ביסוד הברכות הללו.

 

בברכה "יברכך ה' וישמרך", קודם כל יש צורך בברכה חיובית, ברכה של הצלחה שאדם יוכל להצליח בכל מעשה ידיו. אבל גם יש את הפן השלילי "וישמרך". פעמים רבות גם כשאדם עושה הכל בשביל להצליח, כל מיני גורמים סביבתיים מזדמנים פוגעים באותה הצלחה ולכן נאמר "וישמרך". המשמרת הזו, זה לא שהקדוש ברוך הוא שם אותנו בתוך מעטפת. המשמרת הזאת תלויה הרבה מאוד בהפעלת השכל שלנו. הרי נאמר בהמשכה של הברכה: "והוא יחנך". יש לכך שתי משמעויות. פעמים רבות בני אדם עושים דברים טובים, אך הם תלויים בגורמים אחרים או בגורמים ציבוריים. אדם יכול לבוא עם תוכנית ועם יוזמה מסוימת לגורמים שאיתם הוא רוצה להתקשר או לגורמים ציבוריים, ולא תמיד שומעים לו. לא כי הוא לא הציג תוכנית טובה, אלא כי הוא לא מצא חן בעיני אלה שהוא הגיע אליהם. יש מציאות כזו, ולכן התורה אומרת שהכהנים מברכים אותנו 'ויחנך', שיהיה לנו חן בפני כל רואינו. שלא יהיה מחסום פסיכולוגי כזה של 'אני לא סובל אותו' או 'אני לא מסמפט אותו'.

 

אך גם '"יחנך" – השם חונן לאדם דעה בינה והשכל. חשוב מאוד שאדם תמיד יהיה מצויד בדעה ובבינה והשכל. שהאדם יהיה שקול בכל פעם שעושה משהו, הוא יעשה זאת באיטיות, סבלנות ובשיקול דעת. 

 

אבל יש עוד עניין מרכזי – שלום. השלום חיוני לכל אדם, כל שכן לבני עמנו. בני עמנו אינם נהנים מתנאים סביבתיים שמאפשרים לנו לחיות בשלום. לכן הכהנים מברכים אותנו שהקדוש ברוך הוא ייתן לנו את השלום.

 

התורה לא בעד זה שאנחנו נחיה על בסיס ברכות של בני-אדם, קדושים ככל שיהיו, ואנחנו נשב בחיבוק ידיים. הקדוש ברוך הוא לא עוזר למי שלא עוזר לעצמו. אם האדם אינו פעיל ואינו מפעיל את שכלו, אם אינו מפעיל את ההיגיון וההגינות שלו, הקדוש ברוך הוא לא עוזר לו. אבל ככל שהאדם פועל, עדיין יכולים להיות גורמים סביבתיים שיפריעו לו. אז הקדוש ברוך הוא יסלק את ההפרעות ככל שהאדם מבקש ממנו, אך האדם צריך להתחיל באופן חיובי. ברכת הכהנים נותנת לנו את הברכה הזו, שתהיה לנו הצלחה במעשי ידינו.

 

אין פלא שלמרות שהברכה הזו היא ברכה ייחודית של הכהנים לבני עם ישראל, היא הפכה להיות מעין סלוגן, ביטוי אצל רבים שנפרדים זה מזה. לעיתים אומרים "השם ישמור אותך" או "יתן לך שלום". משהו מהברכה הזו נתפס בפינו. כלל ישראל, נפגשים או נפרדים זה מזה ומברכים זה את זה בשם ה'.

 

לכן האמונה לצד העשייה היא גורם חשוב בהתנהלות היחיד ובתנהלות הציבור, כל שכן עם ישראל. אין דבר טוב יותר מכך שברכת הכהנים תיושם על ידי כל אחד ואחד מאיתנו.