האם גם בימינו יש לחשוש מאכילת מאכלות שנאסרו בתלמוד משום רוח רעה?

יש מקורות בתלמוד שהובאו רשימות דברי מאכל שאם אוכלים אותם הם מזיקים. חלקם מזיקים באמת, וחלקם נאסרו בגלל חששות כמו 'רוח רעה' וכיוצא בזה. הכלל לפי רבנו הרמב"ם הוא שכל דבר שקשור לענייני רפואה ובריאות נבדק לפי התוצאות המדעיות המעודכנות של אותו זמן. אם דבר מסוים אסור למרות שנהגו בו היתר – אסור, ואם דבר מסוים מותר למרות שנהגו בו איסור – מותר, כי נהגו באיסור מחמת חשש רפואי ולא בגלל סיבה אחרת. הכל תלוי בתוצאות המדעיות העדכניות.

 

לגבי דברים שנאסרו בגלל 'רוח רעה' או חששות דומים, כלל יש ברבנו "מאן דקפיד - קפדינן בהדי. ומאן דלא קפיד - לא קפדינן בהדי". יש אנשים שמאוד רגישים וחוששים מדברים אלה, ולכן הם נמנעים מהם. אך אנשים שאינם מקפידים על כך – אין חשש שיינזקו. זה הכלל.

 

בחוברת "הליכות השדה" האחרונה הובאה הגמרא במסכת נידה: "אמר רבי שמעון בן יוחאי: חמישה דברים הם שהעושה אותם מתחייב בנפשו ודמןבראשו, ואלו הם: האוכל שום, קלף, בצל קלוף, ביצה קלופה". הגמרא ממשיכה ואומרת שאפילו בצל או ביצה קלופה צרורים בבגד וחתומים – 'רוח רעה ששורה עליהם'. מכאן רואים שכל הדברים האלה אינם אסורים מחמת טבעם, אלא מחמת הסכנה שבאכילתם, וכל זה בתנאי שלא השאירו בבצל או בשום את השורש שלהם וכו'.

 

מחבר החוברת שהביא את הגמרא הזאת מציין שבירושלמי הובאו דברים דומים וכתב שאולי אפשר לצרף להיתר את דעת הירושלמי שאוסר לתת תבשיל תחת המיטה והשמיט כל שאר הדברים שהזכיר רשב"י משמעשאין לחשוש מחמת רוח רעה. אך יש לדעת שהירושלמי הינו מנהג ארץ ישראל לא חששו, מפני 'רוח רעה' אלא בדקו דברים בצורה טיבעית.

להביא איסור תבשיל תחת המיטה כי בימיהם היה חשש משרצים שיכלו לפגוע בבריאות או באיכות המאכלים. היו שייחסואת זה ל'רוח רעה' והיו שיחסו את זה לדברים טבעיים. לכן, הירושלמי התמקד רק בחשש הזה.

 

לסיכום, הירושלמי הזכיר רק את עניין התבשיל שתחת המיטה, והרמב"ם והשו"ע ופוסקים אחרים התעלמו מהדברים שהובאו בבבלי. מכאן ניתן להבין שהדברים שהובאו בבבלי נאמרו מחמת חששות מסוימים, ולא מחמת טבעם של הדברים. לכן, בימינו, כאשר המזון נמצא באריזות אטומות ובמקררים, אין חשש מפני שרצים או פגיעה באיכות המאכלים, ואין צורך לחשוש מדברים אלה.