הרה"ג יוסף קאפח בחלוקת מלגות מטעם בית מורשת תימן בשנת תש"ם

בתמונה: מימין לשמאל - אליהו שאול, הרב יוסף קאפח נשיא הועד וציון גרמי.

להורדת קובץ המקור

תמה פגרת החורף ושעריו הכפולים וכבדי המשקל של בית מורשת תימן, המשמש אכסניה לפעולות חינוך ותרבות שמארגן מדי פעם בפעם ועד העדה בירושלים, שוב נפתחו לרווחה. אכסניה זו שהוקדשה ע״י המנוח חג׳בי שוכנת בין סמטאותיה הצפופות והצרות של שכונת נחלת ציון בירושלים, שתושביהן מקדימים להסתגר בבתיהם ומקדימים להשכים, מי לעבודת הבורא ומי לפועלו ולעבודתו, שקקו המוני אדם. היה זה צבור שוחר תורה שכלל כ־50 סטודנטים ובחורי ישיבה ובני משפחותיהם, שנקבצו ובאו לטקס חלוקת מילגות שנערך ע״י ועד העדה, במעמד נשיא העדה הרב יוסף קאפח שליט״א ונכבדים מקרב העדה בירושלים.

הטקס שהיה צנוע בממדיו ובמיקומו, אבל נשא אופי אינטימי-משפחתי, נפתח ע״י סגן יו״ר הועד הכללי, מר אליהו שאול, שבדברי הפתיחה עמד על הצורך החיוני בקיום קשר הדוק עם כלל הנוער התימני, שהוא דור ההמשך ובמיוחד עם צבור הצעירים מקבלי המילגות שנכחו באולם, שהיה מלא מפה אל פה.
״לא בכדי״ אמר הפותח, ציין הועד בהזמנות לטקס חלוקת המילגות כי המילגה תינתן אישית לזכאים. מטרת הועד היתה כפולה: האחת - שהועד יכיר אישית את מקבל המילגה, והשניה - שמקבל המילגה יכיר אישית את הועד, כשהמטרה העיקרית היא הפקת תועלת הדדית למען קידום ענייני הקהילה התימנית, מטרה שחרט הועד על דגלו מאז הקמתו.

לאחר דברי הפתיחה, נטל נשיא העדה, הרב יוסף קאפח את רשות הדיבור. הוא קידם בברכה את מקבלי המילגות 'מי באוהלו חכמת תורה ומי באוהלי יתר החכמות' כשהוא מצטט את הרמב״ם האומר: ״שאין האדם אדם כי אם בידיעותיו, כי אם בהשכלתו. אדם ללא למידה, אדם ללא ידיעות, אדם ללא מושגי אמת אינו אדם כי אם בעל חיים הולך על שתיים״. על כן יש להיות אדם, להעמיק את הידיעות, לשקוד בלימודים ולא על מנת לקבל את התואר המיוחל או התעודה הנכספת, כי אם לשם רכישת ידע בלבד.
״אמנם התואר והתעודה הם הנפרטים בשוק הכספים״ - אמר כבוד הרב, אבל הם אינם גורמים בשום פנים ואופן שלמות נפשית.

בהמשך נאומו בירך כבוד הרב את ועד העדה, ובראשם את יו״ר הועד, מר ציון גרמי, על יוזמתם ותרומתם החשובה בארגון מופעי תרבות וחינוך ובכלל ובארגון הטקס לחלוקת מילגות הנערך בערב זה בפרט.
כמו כן הדגיש הנואם, שהסכום שהוקצב לתלמידים כמענק לימודים אינו הדבר החשוב. מה שחשוב, לדעת כבוד הרב, הוא עצם העידוד, עצם ההכרה בחשיבות מסירותם של התלמידים ללמוד ״מן השמיים תשרה הברכה במעשה ידיהם״.

לאחר דברי הברכה וההערכה, פנה כבוד הרב במלים נרגשות אל התלמידים, בעיקר אל בחורי הישיבה, וביקש להביע את מורת רוחו וכן לתת פורקן לנושא שאינו נותן לו מנוח ואף מעיק על לבו. ״יודעים אתם״ - אמר כבוד הרב בהדגשה מיוחדת, כי המחלקה לתרבות תורנית שליד עירית ירושלים, מכריזה מדי שנה בשנה על פרסי עידוד לתלמידי ישיבות המגישים עבודת מחקר תורניים. אני, אומר כבוד הרב, נמניתי במשך שנים רבות על חבר השופטים שבדקו את העבודות כדי לקבוע מי זכאי "למילגה ומה גובה המילגה שיש להעניק לכותב המחקר. במשך כל אותן שנים לא הגיש אף בחור ישיבה תימני אחד עבודת מחקר לועדה. "בושתי" - אמר כבוד הרב, כשאחד מעובדי המחלקה לתרבות תורנית שאלני פעם מדוע אין בחורי ישיבה תימניים בין מגישי עבודות המחקר. שאלה זו, שהיתה צפוייה, גרמה לי צער רב ועוגמת נפש, משום שלא היה בפי מענה. על כן הנני פונה אליכם תלמידי הישיבות הנמצאים כאן וגם לאלה שאינם נמצאים כאן עמנו היום, להרגיל עצמכם לכתוב, כי העלאת החקירה על הכתב ברכה רבה בה. בכך האדם מברר ומלבן את רעיונותיו היטב. בהזדמנות זו הביע כבוד הרב את התקוה שהועד הכללי לקהילת התימנים בירושלים יכריז אף הוא על תחרות פרסים, כפי שעושה זאת המחלקה התורנית שליד עירית ירושלים ויקציב סכום כסף שיהיה מיועד לפרסי עידוד לעבודות מחקר שיימצאו מתאימות. הכוונה היא לעבודות מחקר שיכללו נושאים הלכתיים-משפטיים ולא דרשות או שיחות מוסר. 'לדעת כבוד הרב, חשוב מאוד שיקומו מקרב העדה בעלי יכולת לכתוב מחקרים תורניים ובזה ירימו את קרנה. פניה זו הופנתה כאמור לתלמידי הישיבות, משום שאין תודעת הכתיבה מפותחת אצלם, כמו אצל עמיתיהם הסטודנטים המורגלים בכך.

מסיום דבריו הביע כבוד הרב את תקותו שהתלמידים ייענו לבקשתו* משאלתו זו ויעץ להם כי בינתיים יתחילו בבירור נושאים ככל העולה על רוחם. כמו כן המליץ כבוד הרב להביא לדפוס את העבודות שיימצאו מתאימות על מנת להפיצן ברבים.
לאחר דברי ההערכה והתוכחה של הנואם, הוחל בחלוקת המילגות, שהיתה הפעם, כאמור, אישית. בתום החלוקה נעל הפותח את הטקס והנוכחים התפזרו איש איש לביתו. בזאת תמה חלוקת המילגות תש״ם שנערכה ע״י הועד הכללי לקהילת התימנים בירושלים.

תודה למר תמיר רצון.