מאת: נהוראי יהב
פרשנות פנים מקראית (- שהמקרא מפרש את עצמו) אשר נקראית בשפה המחקרית אינטרטקסטואליות מניחה כי כותב המגילה (בין אם מרדכי או חכם אחר) הכיר היטב את יתר ספרי הקודש שקדמו לזמנו. היכרות זו בודאי הטמיעה במגילה מקבילות לשוניות לספרים אחרים. דבר זה מאפשר לנו הצצה לרעיונות אותם המחבר ביקש לקשור בפרשנותו את המאורעות. זוהי מלאכה מושכלת ומעמיקה והיא אופיינית למפרשי המקרא.
הפרשנות להלן היא שלי ואינה מחייבת, ולבטח כבר קדמוני קודמים בהסבר חלק מן המקבילות שיובאו לקמן:
1. "כטוב לב המלך ביין אמר למהומן ...להביא את ושתי המלכה."== ויְצַו אַבְשָׁלוֹם אֶת נְעָרָיו לֵאמֹר רְאוּ נָא כְּטוֹב לֵב אַמְנוֹן בַּיַּיִן וְאָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם הַכּוּ אֶת אַמְנוֹן וַהֲמִתֶּם אֹתוֹ.. (שמ"א יב ט)- כלומר כשם שהשכרות הביאה אסון על אמנון כן היא מביאה רעה ובושה על המלך אחשוורוש כמסופר בהמשך ואולי גם חושפת את נקודת החולשה שלו.
2. לְהָבִיא אֶת וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּכֶתֶר מַלְכוּת לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים אֶת יָפְיָהּ כִּי טוֹבַת מַרְאֶה הִיא"== יצחק בגרר: "וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ וַיֹּאמֶר אֲחֹתִי הִוא כִּי יָרֵא לֵאמֹר אִשְׁתִּי פֶּן יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל רִבְקָה כִּי טוֹבַת מַרְאֶה הִיא"(ברא' כו). –בשני המקומות היופי בעוכריה של האשה נשואת החן. אך יש כאן ניגוד- בעוד שיצחק רואה ביופיה של אשתו מקור לסכנה ואדרבה היה רוצה להסתיר את יופיה. אחשוורוש מבקש בדיוק את ההיפך- להחצין ולפרסם יופיה של ושתי לעיני כל. בשני המקרים המלכים(אבימלך מלך פלשתים ואחשוורוש) מייחסים חשיבות רבה ליופי.
3. "ויאמר ממוכן...לא על המלך לבדו עותה ושתי המלכה"== בעצת אחיתופל לאבשלום נא': "וְנָס כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְהִכֵּיתִי אֶת הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ"(שמ"ב יז ב) כלומר הצעת ממוכן פוגעת במלך כמו שאחיתופל ביקש לפגוע במלך דוד(וכידוע עצת אחיתופל היתה חכמה מאד, ובהשגחת ה' לא התקיימה).
4. "וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בו" המילה חמתו מוזכרת עוד במקרא רק ביחס לקב"ה- לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית(תהי' קו) "וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ"(תהי' עח) וכן תבער כמו אש קנאתך"(תהי' עט,ה). כלומר ראו על מה זה כועס ועל מה הקב"ה כועס. ועוד שהנמצאים תחת שלטונו של אחשוורוש נתונים לחמת המלך.. לאומת עבדי הקב"ה שאם כועס המלך הרי שהוא כועס על חטאים בלתי מוסריים.
5. ויפקד המלך פקידים בכל מדינות מלכותו ויקבצו את כל נערה בתולה טובת מראה.. וְהַנַּעֲרָה אֲשֶׁר תִּיטַב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ תִּמְלֹךְ תַּחַת וַשְׁתִּי וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ= יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע .וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבֹת הַבָּאֹת...וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי כָּל עֲבָדָיו:= ההקבלה היא ניגודית: בעוד יוסף פועל למטרה עילאית- להציל את מצרים מחרפת רעב- אחשוורוש מייחס את אותה דחיפות ואותו מנגנון בשביל מה?- לשרת את עצמו בבחורות יפות ולא סתם יפות אלא מי תהיה הכי יפה(!)- סכלות גמורה. ועוד שהדבר "טוב בעיניו" אך לא כתוב שבעיני עבדיו כמו אצל פרעה, מדוע? כי זה לא רלוונטי הוא שליט אבסולוטי שקובע הכל, ועבדיו מייעצים לו בעיקר הבלים. מחבר המגילה מציג כאן סאטירה מקראית.
6. אִישׁ יְהוּדִי היה בשושן== אשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם והֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹהִים עִמָּכֶם"(זכריה ח) לדעתי הקבלה ניגודית- כי בעוד שהנביא זכריה שקדם לסיפור המגילה מנבא על שגשוג והזדקקות העמים לאיש יהודי בא"י המגילה מספרת על איש יהודי שנמצא בגולת פרס.
7. "כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי מְרוּקֵיהֶן שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמֹּר== וַיִּמְלְאוּ לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים" כמסופר על חניטת יעקב במצרים. כלומר- יחסו של אחשוורוש לנשים אינו אלא כיחס אל גופות- "החפצה" של גוף האישה בשיאה.
8. "ויְנַשְּׂאֵהוּ וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כָּל הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ==נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ ...רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה...וַיִּתֵּן אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כִּסֵּא הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ בְּבָבֶל"(מל"ב כה כח).אפשר שהתקבולת באה להנגיד- נשיאת פני יהויכין חותמת את תקופת החורבן בדבר טוב ובניצני תקווה למלכות ישראל. לעומת נשיאת פני המן היא שלילית ופותחת תקופה של ימים רעים".
9. וַיְהִי כְּאָמְרָם אֵלָיו יוֹם וָיוֹם וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם== "וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ". כשם שאשת פוטיפר מנסה להטותו לעשות דבר רע גם "חבריו" של מרדכי שואלים אותו מתוך יצר תככנות שסופו להוליד אסון בדברם עם המן שכלל לא שת ליבו לכך שמרדכי לא משתחווה לו. בשני המקרים בגלל הסירוב בא אסון- אך שתי הדמויות(יוסף ומרדכי) מוכנות בגאון לשלם את המחיר על מעשיהם.
10. "וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַם מָרְדֳּכָי"== לָתֵת לָכֶם אֶת כָּל הָאָרֶץ וּלְהַשְׁמִיד אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וַנִּירָא מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵינוּ מִפְּנֵיכֶם וַנַּעֲשֵׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה" כך אומרת רחב למרגלים שבאו ליריחו, ובזכריה יב: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא אֲבַקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלִָם". הניגוד פה ברור מקומנו הטבעי בא"י בעליונות על הגוים ומשמידים את אויבנו שם, אך בגולה אנחנו במצב שבאים להשמידנו.
11. "טַף וְנָשִׁים וּשְׁלָלָם לָבוֹז"== ביחזקאל ט,ו: זָקֵן בָּחוּר וּבְתוּלָה וְטַף וְנָשִׁים תַּהַרְגוּ לְמַשְׁחִית וְעַל כָּל אִישׁ... כלומר יש כאן השמדה קשה בדומה לנבואת הזעם של יחזקאל על ירושלם.
12. על מרדכי נא': וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה= כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עד מאד. וכבר דרש ר' חנינה שעל זעקת עשו נפרע לזרעו של יעקב בשושן(ב"ר לפ' תולדות)
13. "כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רוח והצלה יעמוד..ובמדבר ל: וְאִם הַחֲרֵשׁ יַחֲרִישׁ לָהּ אִישָׁהּ מִיּוֹם...וקמו כל נדריה".שמא מטרת ההקבלה לחזק את בדידותה של אסתר שכן לרוב בעלה של אישה יכול לקחת אחריות על מעשיה כמו בהפרת נדרים שביכולתו לא להחריש לה אלא להפרם- כאן אסתר לגמרי לבד ואין מי שיוכל לעזור לה.
14. "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת וַתַּעֲמֹד בחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ בְּבֵית הַמַּלְכוּת נֹכַח פֶּתַח הַבָּיִת= יחזקאל ח: וַיָּבֵא אֹתִי אֶל חֲצַר בֵּית ה' הַפְּנִימִית וְהִנֵּה פֶתַח הֵיכַל ה'...הקבלה אירונית: ארמונו של אחשוורוש כמו מחליף את בית ה'(והדמיון לכה"ג הנכנס לכפר לפני ולפנים ידוע) זהו ביטוי עמוק של גלות- בבחינת- "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלוהים אחרים"(שמ"א כו,יט)
15. "כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ"= ואָמְרָה כּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו". לכאורה מה הקשר? אלא שהכבוד המדומה הזה בעיני מרדכי שבמהלך כל סיפור המגילה בורח מהכבוד והוא "חשוב" בעיניו כחליצת הנעל. ועוד- שבזמן שהיהודים אמללים ואבלים על גזירת ההשמדה אין מקום לגינוני כבוד מבחינתו.
16. כִּי נָפַל פַּחַד הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם==שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עֲלֵיהֶם(תהי' קה) כלומר אותו יום היה גאולי כמו יציאת מצרים.