מכת סנוורים
במספר מקומות במקרא מצאנו את מכת הסנוורים, והיא נראית במבט ראשון כנס חריג שקשה להסבירו. שליחי ה' בסדום מכים את אנשי סדום כדי שלא יצליחו למצוא את פתח ביתו של לוט (בראשית יט,יא) ואלישע הנביא פוקח את עיני משרתו לראות דברים שעין אדם רגיל לא רואה, ומנגד הוא מכה בסנוורים את צבא ארם שבא לתופסו ומוליכם למלכודת במרכז העיר שומרון (מלכים ב, ו,יח). פשט המושג מדבר לכאורה על אדם שאינו מבחין כראוי במה שנמצא מולו מכיוון שהוא מסנוור מאור גדול שגורם לו לעיוורון זמני, ויש שסברו שמדובר בסימאון ממשי, אולם הבנה כזו אינה מתיישבת עם תיאור חיילי ארם שממשיכים לבקש את תפישת אלישע, מעשה לא סביר אם הם אכן נותרו ללא כוח ראייתם. כיצד לא איבדו את אומץ ליבם ולא פחדו ללכת לעיר אחרת כדי לתפוס את נביא ה' ולאלצו לבוא עמהם. סביר יותר שמדובר באדם שאינו מבין שיש לו בעיה כלשהי, הוא רואה את המציאות ונדמה לו שהוא מבינה, אך המציאות שונה לגמרי מכפי שהוא מבינה. כך גם אנשי סדום מחפשים אחר פתח הבית אולם משום מה אינם מוצאים אותו, נדמה להם שהם מבינים כל מה שלפניהם, עד שלבסוף הם מתעייפים מלחפש, וכנראה הולכים להם, שהרי מצאנו שלאחר מכן לוט יכול לצאת לנסות לשכנע את חתניו לצאת עימו מסדום. בסיפורו של אלישע הדברים מבוארים יותר, לאחר שצבא ארם הקיף את דותן מכל סביבותיה בחיל כבד, אלישע פנה אליהם ואמר שתעו בדרכם ולא הגיעו לעיר שביקשו, הם לא חושדים בדבר והולכים אחריו לתפוס את האיש המבוקש, מבלי להבין שהוא המובילם לתוך שומרון. רק לאחר שהם מוקפים בצבא ישראל השומר על שומרון נפקחות עיניהם, כלומר הם מבינים לפתע שהותעו ונפלו בפח. מדובר בהצלה שהושגה בחוכמה רבה ועשתה שימוש בהונאה של דעת האויבים. יש להבין שתפילת אלישע שייפקחו עיני נערו לראות שרבים איתנו מאשר איתם אינה ראיית העין אלא ראיית השכל, כפי שפקיחת עיני אדם וחוה לראות כי עירומים הם (בראשית ג,ז) לא הייתה פקיחת ראייה אלא פקיחת הבנה. וכשמתגלה המראה לעיני הנער כאילו ההר מלא סוסים ורכב אש סביבות אלישע, הכוונה היא לתאר את אותם כלים שבהם עשה אלישע שימוש נגד הארמים. סוסים ורכב אש הם ביטוי סימלי בלשון הנבואה לחוכמה לעורמה ולביטחונו העצמי של אלישע שהפילו את צבא ארם והגנו על הנביא. כפי שחז"ל ביארו שחרבי וקשתי שאמר יעקב אבינו היו צלותי ובעותי, כלומר תפילתי ובקשתי מאת ה', כך גם כאן סוסיו ורכב הגנתו של אלישע הם הכישרונות שקיבל מאת ה'. לימוד דומה נמצא בתרגום אונקלוס על הפסוק האומר שהקב"ה הוא הנותן לנו כוח לעשות חיל (דברים ח,יח): הוא יהיב לך עצה למיקני נכסין. הכוח והיכולת באים מהעצה והרעיון שה' שולח באדם ומהם היכולת להרבות נכסים והיכולת להגן עליהם ועל עצמנו.
מנגד, אם סרה השגחת ה' מעל אדם הרי הוא מדמה דמיונות שווא: חושב אויב לאוהב ואוהב לאויב, מורה דרך למסית ומדיח, ומרעיל בארות לאיש מוסר.
מלאכי ה' תמיד מלווים אותנו ומי שזכאי זוכה שהם ייחלצו לעזור לו (ראה תהלים לד,ח). כך מצאנו אצל אלישע הנביא (מלכים ב, ד, א-ז) כשאלמנתו של אחד מבני הנביאים שהיה צדיק נשארה בחוסר כל ובניה עמדו להילקח ממנה לעבדים בגלל חובות בעלה, הנביא שאל אותה כיצד יוכל לעזור לה ומה יש לה בבית. המפרשים ביארו שכדי שיתרחש נס צריך שיהיה לברכה על מה לחול, שכן מאז שברא הקב"ה את עולמו לא מתקיימת שוב יצירת יש מאין אלא רק פיתוח של מה שכבר קיים. אבל בשאלת הנביא יש מסר נוסף, לא יתכן שהקב"ה ישאיר את הנאמנים לו בחוסר כול. ואכן האשה נזכרת שיש לה כלי שמן קטן מאוד שנשאר, ובהמשך הנביא מביא לה ישועה מאותו כלי קטן. הקב"ה צייד כל אחד מאיתנו במתנות רבות אך הן לא גלויות לעינינו, ואם אנחנו זוכים אנחנו מגלים שכל שדרוש לנו נמצא כבר תחת ידינו ועלינו רק לעשות בו את השימוש הנכון. מידותינו הרעות הן המסכים שמסתירים ומעוותים את המציאות עד שהיא נראית לנו קשה מנשוא.
ושמא מכה מעין זו היא שהוכּינו בה בפרוץ המלחמה האחרונה, זו שהכין לנו הרשע שמתקרא יחיא סינוואר - הרשע שחי מסינוור. יהי רצון שימחה המקום את שמו מן העולם, ויקויים בו שם רשעים ירקב.
* פורסם בטעות בעלון "אור ההליכות" לחודש אדר א' תחת שם אחר. כאן מתוקן.