הוראות כלליות לתשעת הימים וצום תשעה באב

ערב תשעה באב התש"ף ליצירה, לחורבן בית שני (1951) לחורבן בית ראשון (2441).
כניסת הצום: 19:41
צאת הצום:  20:08
 

שבת איכה-חזון

ערב שבת איכה - חזון ג' מנחם אב

ההתנהלות בשבת זו כרגיל כמו כל שבתות השנה ללא שינוי. ומנגינת ההפטרה כרגיל בכל שבת.

יום שבת (ד' אב)– פרשת דברים, הפטרה – יש מפטירין כמנהג הקדום (תכאליל רמב"ם מהרי"ץ) - איכה היתה. ויש מפטירין (שו"ע) - חזון ישעיהו. מנגינת ההפטרה כרגיל כבכל שבת (שלא כנוהגים לשנות למנגינת עצב). והמנהג לעלות את הזקן-הגדול שבחבורה.

ניתן להכין בשבת זו בגדים (בעיקר בגד עליון: חולצה, מכנס, חצאית, שמלה וכיו"ב) לשבוע שחל בו, כגון כשמחליף בגדים בשבת ילבש אותם זמן מה.
 

הוראות כלליות

• "משנכנס אב ממעטין בשמחה" (תענית ד, ו; רמב"ם תעניות ה, ו; שו"ע או"ח תקנא, א).

• שבוע שחל בו ת"ב אסרו חכמים בכיבוס ותספורת. באיסור כיבוס נכלל איסור לבישת בגד מכובס. ורק ביחס לבגד עליון, אך בגד תחתון (גופיות וכיו"ב) אין איסור.

• לא נמנעו מאכילת בשר ושתית יין לפני ואחרי הצום רק בסעודה המפסקת כתקנת חז"ל. כן לא נמנעו מרחיצה (בין בחמין בין בצונן) כתקנת חז"ל שלא אסרו רק בת"ב.

• בין המצרים – בדורות האחרונים יש הנמנעים מנישואין (ויש אף בשידוכין) בימי בין המצרים. ויש שנהגו (שו"ע) רק מר"ח, והמנהג הקדום (תכאליל והרמב"ם וכ"נ ד' מהרי"ץ) שמותרים אפי' בת"ב.

• בדורות האחרונים יש שנמנעים מללבוש בגד חדש בין המצרים, ויש נמנעים רק לתפור בגד חדש. אך לא נמנעו הכל מלברך שהחיינו על פרי חדש וכיו"ב.

*אסור לשמוע מוסיקה וכלי נגינה בכל ימות השנה זכר לחורבן, ורק כדרך רפואה ומרגוע לנפש - מותר. ונהגו מקרוב בארץ להקל בשמחת חתן וכלה.
 

שבתות בין המצרים

המנהג להפטיר בסדר דח"א (כבתכאליל ובספרי הפטריות כת"י, והרמב"ם ומהרי"ץ), דברי ירמיהו, חזון ישעיהו, איכה היתה. ויש שהפטירו בסדר דש"ח (כמופיע בשו"ע ובחומשים), דברי ירמיהו, שמעו דבר, חזון. ומנגינתם ככל השנה, ואין משנים במנגינתם. והמנהג לעלות בהם זקן-הגדול שבחבורה. 

נהוג לקרוא בפרקי 'מנורת המאור' בנושא החורבן.
 

מטרת התעניות

יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב שנאמר (ויק' כ"ו): והתודו את עונם ואת עון אבותם וגו' (רמב"ם תעניות ה, א).

• תשעה באב הושווה בחומרתו בהרבה דברים לצום כיפור. תחילת הצום מערב וסיומו עד ערב למחרת. אסור באכילה ושתיה, ברחיצה (אפי' חלקית), בסיכה, במנעל עור, ובקיום יחסים, ובתלמוד תורה, למעט לימוד בירמיה, איוב ואגדות החורבן.

• רחיצה מותרת רק לצורך כגון הסרת לכלוך או מניעת זיהום (ויש מתירים רחיצה לצורך מצוה).

*מותר למרוח אלכוג'ל (בפרט בימים אלו) לצורך חיטוי, ואין חשש 'סיכה' גם אם יש בו ריח. 

*להתנהלות חולים, נשים בהריון או מניקות וכיו"ב בצום - יעשו שאלת חכם.
 

ערב תשעה באב

לא נמנעו מללמוד תורה כרגיל ביום זה.
 

סעודה מפסקת

תקנת חכמים שאין לאכול בה שני תבשילים.

כל שנתבשל בסיר א' נקרא בכללותו תבשיל א', גם אם יש בו כמה מיני ומרכיבי מאכל (כגון: 'פתות' עם סמנה ועם גרגירי חילבה ועם ביצה ועוד מיני תבלין).

יש מחמירים בחילבה מבושלת שהיא כתבשיל.

דברי מאפה לסוגיהם ומיניהם, משקה חם, או משקאות שעברו הרתחה, אינם בגדר תבשיל.

לחוחי'ה אינו בגדר תבשיל לא לענין זה ולא לענין ערו"ת (מהרי"ק בתשו' לרש"ל נגר).

נהגו רבים לא לזמן אחר סעודה זו (ויש שנהגו מקרוב בארץ, לאוכלה על הארץ. בתימן ישבו על הארץ בכל השנה ויש ששינו בהגשת האוכל שהניחו על הארץ ממש לא על תיבה ומגש עליה).
 

כניסת הצום: 19:41

ליל תשעה באב

ערבית ושחרית יושבים עטופים כאבלים על הארץ. ונהגו להתפלל בהנמכת קול הן הש"צ והן הציבור. ונהגו למעט בתאורה. 

לפני ערבית נהגו לפתוח במזמורים: על נהרות בבל, מזמור לאסף.

בעמידה מוסיף בברכת תשכון – רחם וכו', ובשומע תפילה מוסיף 'עננו'. ומי ששכח לאומרם אינו חוזר.

אחר סיום ערבית פותח בקינה למי אבכה, ואומרים מגילת איכה יחד, וקצת קינות. ומנהג תימן למנות לחורבן בית שני (1951) ואף לחורבן בית ראשון (2441), וכדברי מהרי"ץ, מסורת בידינו שאנו בני תימן עוד מגולי בית ראשון.

(ומנהג השאמי כמנהג הספרדים לומר אחר הכל ואתה קדוש וכו').

שחרית תשעה באב

• נטילת ידיים שחרית - הנוהגים כמנהג הקדום (תכאליל והרמב"ם)- אין נוטלים כלל. ויש נוטלים (שו"ע, מהרי"ץ) רק עד פרקי אצבעותיהם. והכהנים נוטלים ידיהם כרגיל לפני נשי"כ.

• הנועל מנעל גומי וכיו"ב מברך שעשה כל צרכי. ואינו מברך המעביר שינה. 

• יושבים על הארץ כאבלים (י"א עד חצות וי"א עד מנחה).

מתעטפים בטלית בלבד (וי"נ בברכה (תכאליל מהרי"ק) וי"נ בלא ברכה (מהרי"ץ)). ופשט המנהג בדורות האחרונים (שו"ע) להניח תפילין רק במנחה (ויש יחידים המניחים בשחר בביתם, ויש יחידים המניחים תפילין של יד בלבד כפי שציין הרמב"ם). ובמקום שירת הים נהוג לומר שירת האזינו. והמנהג בדורות האחרונים שאין נשיאת כפים בשחרית כי אם במנחה.

בעמידה מוסיף היחיד כבערבית. והש"ץ אומר ברכת עננו בין גואל לרופאנו, ובמקום תשכון מוסיף רחם. ונהגו בדורות האחרונים שאין נשי"כ בשחרית. 

אחר העמידה נפ"א, א"מ, קדיש ואמירת קינות. מוציא ס"ת "כי תוליד" ועולין ג' ומפטיר "אסוף אסיפם" בניגון קינה. ובברכות שאחר ההפטרה אומר 'רחם על ציון העיר האבלה'. ובסדר היום, אחר מזמור של יום (חמישי) מוסיף: שיר מזמור לאסף. ונהגו לדלג פיטום הקטורת.

אחר סיום תפילת שחרית אומרים מגי' איכה יחד, ומקצת קינות ומסיים בפסוקי נחמה. ונהגו לקרוא את כל ספר איוב.

מנחה תשעה באב

מניחין תפילין. מוציא ספר תורה ועולין ג' ב"ויחל משה". המנהג הקדום (תכאליל והרמב"ם) שאין מפטירין כלל במנחה, ויש נהגו להפטיר בלא ברכה (סי' ש"י), ויש שנהגו בברכה (מהרי"ץ). 

• מלאכות לצורך היום מותרות, כגון: הכנות לסעודת מוצאי צום וכיו"ב. אולם יש לימנע ממלאכות שאינן צורך היום כמו כיבוס וכיו"ב.

• ראוי לא לצאת לעבודה כלל ביום זה וכבר אמרו חכמים וכ"פ רבינו ומרן: "כל העושה בו מלאכה אינו רואה סימן ברכה". והנאלץ לעבוד יעשה שאלת חכם. ומנהג תימן שכלל הציבור לא יצא למלאכה ביום זה, פרט לקצבים מחצות היום לצורך סעודת הלילה.  

• אין ראוי לטייל בת"ב. ושמיעת מוסיקה יש לימנע בכל ימות השנה זכר לחורבן.

"כל המתאבל על ירושלים - זוכה ורואה בשמחתה, ושאינו מתאבל על ירושלים - אינו רואה בשמחתה שנאמר (יש' סו, י): "שמחו את ירושלים וגילו בה כל אהביה, שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה" (ע"פ תענית ל,ב)

צאת הצום, ט' אב:  20:08

רבים נהגו בדורות האחרונים לברך ברכת הלבנה במוצאי הצום (ומעיקר הדין התלמוד והרמב"ם והתכאליל - יברך כבר מליל ראשון בבחי' זריזין מקדימין למצוות).

אין מנהגי אבל מיוחדים לאחר הצום, למעט תקנות חז"ל לזכר על החורבן במשך כל ימות השנה.
 

"כל הצומות הללו עתידים ליבטל לימות המשיח. ולא עוד שהם עתידים להיות ימים טובים וימי ששון ושמחה שנא' (זכריה ח, יט): כה אמר ה' צום החמישי .. יהיה לבית יהודה לששון ושמחה ואמת והשלום אהבו" (רמב"ם סוף הל' תענית).

תיאור השד"ר רבי יעקב ספיר בספרו 'אבן ספיר" (חדרי תימן, מק"ן עמ' קז ע"ב-קח ע"א)

ת"ב בצנעא-תימן

...ולמחרתו ערב תשעה באב אחר הצהרים באנו לצנעא (=מעיר ס[ע](א)וואן) ... אכלתי סעודה המפסקת עדשים ובצים. ... מחזה ליל תשעה באב נורא מראיה ואיום. אחר דממת תפלת ערבית כבו כל הנרות (בבית הכנסת בית מארי יחיא הלוי אל שיך) החושך כסה פני כולנו יאנקו דום. ראש הכנסת מארי יחיא אל מאנצורי איש זקן שקנה חכמה עמד וצוח בבכיה אחינו! הלילה הזה שני אלפים ושני מאות ושמונים לחרבן בית המקדש ראשון ואלף שבעה מאות ותשעים לחרבן הבית השני ועוד לא נושענו. 'כל מי שלא נבנה ביהמ"ק בימיו כאלו נחרב בימיו' ועוד דברי כבושין וגעו כל העם בבכיה עצומה ונוראה והתחילו איכה וקנות כמנהגם. קול בכי ונהי מרירות ואנחות באין פוגות. זכרתי ת"ב אשתקד בהיותי באליכסנדרי' של מצרים ולא ראיתי קינות ואבלת מקוננת כאלה אך פה החרבן תחדש אבלותה בכל שנה. אחרי גמרו מהם הלכו לבתיהם ומהם נשארו עוד כל הלילה בביה"כ לעשות תיקון חצות ושלש משמרות.

בבוקר לבשו הס"ת שחורים והניחו אפר מקלה עליה. בהוצאת ס"ת מההיכל אל בימה הולך החזן לפניה ואומר הקינה "ספדי תורה כי חוללה תפארתך" וכו' והקהל אחריו מתרגמים הקריאה וההפטרה