אם אכן אמרת בלי נדר - הרי שבתשעה באב לא תקרא שיר השירים. אבל אם לא אמרת בלי נדר - קיימת בעיה, ולהלן הדיון. מצווה לנדור או להישבע כדי לזרז עצמו בקיום מצווה שנאמר, נשבעתי ואקיימה משפטי צדקך, שו"ע, יו"ד, רג, ו. והאומר אשנה פרק זה, כאילו נדר לתת צדקה או לעשות שאר מצוות ונדרו קיים. שם, ריג, ג. ולכן, הנודר לקרוא 40 יום רצוף שיר השירים, חייב בכך. אולם בתשעה באב נאסר לימוד תורה, שיש בו שמחה. והותר רק לימוד בדברים של צער כמו דיני אבלות וצרות החורבן, איכה, איוב וכיו"ב. גם אם היית מקבל דבר זה בנדר, היה עלינו לברר, אם אתה מחויב לקיים הנדר גם ביום תשעה באב, שהרי הנודר להתענות בשבת, נדרו חל. או דילמא יש להשוותו לנודר להתענות בחנוכה ופורים, שנדרו אינו חל, בגלל שהוא מדברי סופרים, עשו לימים אלו חיזוק, שו"ע, יו"ד, רטו, ג. ואולי היינו מורים, שיתיר נדרו, משום שנדר על 40 יום ולא עלה על דעתו, שייכלל בתוך זה תשעה באב, ואז הותר הנדר. ויוכל לחזור ולנדור רק לימים שאין איסור לקרוא בהם שיר השירים. אולם דומה שאין מקום לדמות נדר להתענות לנדר ללמוד, שנדר להתענות הוא אוסר עליו המאכלים והמשקאות, כלומר האיסור הוא חל על החפצא ולכן הוא גם חל במקום מצוה. לא כן הנדר ללמוד, שהוא זירוז אישי, והוא דומה לשבועה, ואין שבועה על שבועה. זאת ועוד, דומה שניתן לומר שלא עלתה על דעת הנודר ללמוד שיר השירים בתשעה באב, כי אילו היה זוכר בשעת הנדר את תשעה באב, לא היה כוללו בארבעים יום. ולכן בנדר מיוחד כזה ניתן לומר שלא התכוון הנודר לעבור איסור ע"י נדרו, אלא לזרז עצמו במצווה. ולכן, אם באמת אמרת בלי נדר, הרי שכל דבריך דברי זירוז בעלמא, שהם חשובים כשלעצמם, אך אין בהם כדי לעבור על הדין שאסור לקרוא דברי תורה משמחים בתשעה באב.