1. בדרך כלל - כן, חוץ מעניין המטבעות, שהם שונים.
2. מבחינה עקרונית - אפשר .בכל דבר שווה כסף, שערכו המינימלי שווה פרוטה. בפועל הרבנים בארץ לא מרשים לשנות מהמנהג שנפוץ, לקדש בטבעת. הן משום שבימינו מנהגים מסוימים התקדשו ביותר, והן משום שבימינו חוששים מפני שינויים, כי כל שינוי עלול לגרום לשינויים נוספים, במיוחד בעת הזו, שהרפורמים מכניסים שינויים אסורים.
3. הכניסה לחדר הייחוד היא הנישואין, להבדיל מן הקידושין, כי הנישואין הם שלב שבו החתן מכניס את הכלה לרשותו. וכשהחתן עושה כן לאחר הקידושין, הם נחשבים כבר לנשואים. והסעודה שאוכלים באותו זמן, היא סעודת נישואין, וניתן לברך עליה שבע ברכות.
מה שאין כן, אם דוחים את הייחוד ביום החתונה, לאחר שיוצרים מן האולם, שאז יש צורך שיהיו שני עדים כשרים שיהיה עד ייחוד. ולפי הרמב"ם, שסובר שהייחוד הוא החופה, ספק אם יכולים לברך שבע ברכות אחרי הסעודה.
4. נהגו לקרוא את כל הכתובה. ויש שמדלגים ענייני השעבודים, ויכול הקורא את הכתובה לתרגמה בחלקים העיקריים שבה.
5. אין חובה. אך יש בזה כבוד וחיבה להורים, לחתן ולכלה.
6. אמת. אין אצלנו כיסוי פני הכלה. ומהרי"ק הסתייג ממנהג זה, אך אם כלתך מתעקשת, עשה כרצונה, כי גדול הוא השלום.
7. יש אומרים שקידושין כמו גטין הם בבחינת דין. ודין נעשה ביום ולא בלילה.
8. כל מה שכתוב בהליכות תימן לגבי עריכת החו"ק ניתן לנהוג כן בארץ, ובלבד שייעשה בהסכמת הצדדים, בהבנה מלאה.