1. אכן, אין בישול אחר בישול בגזירת בישולי גויים.
אולם לא כל דבר לח הוא בכלל הגזירה, רק יין, חלב, או דבש, לא כן המים. הוא אינו בכלל הגזירה, ולכן מותר לשתות קפה ותה, שנעשה ע"י גויים, אם אין בעיה כשרותית מפני גיעולי גויים.
לכן לענ"ד ביחס למרק, מה נפשך אם המרק נתבשל עם בשר (כשר) או ירקות (שהם נאכלים חי), הרי מרק כזה, אסור מדין בישולי גויים, אך מותר לחממו ע"י גוי, אם נתבשל ע"י יהודי, אע"פ שרובו נוזל.
ואם המרק הוא מים ששמו בו אבקה שנותנת לו צבע וטעם, אני דן אותו כמו הקפה והתה, שהמים בו עיקר, ואינו בכלל גזירת בישולי גויים ומותר.
2. נראה שלפי מנהגנו, אין צורך לחזור על הברכה, שהרי בברית מילה, מברך בורא פרי הגפן, ואח"כ ברכת אשר קדש, ועדיין אינו שותה מן היין, אלא אומר דברי תפילה לרפואת התינוק, ותפילה לרפואת היולדת, ורק לאחר מכן הוא שותה מן היין, עיין בתכלאל משתא שבזי, שהיו מאריכים מאוד בתפילות, ורק לאחר מכן שותים מן היין.
כיוצא בו אבותינו נהגו לאחר שבירך ברכת הגפן ושש ברכות (יחד שבע ברכות) לחתן ולכלה, אומר דבר ברכה הוא מכשטא הא מצלחא, ורק לאחר מכן שותה מן היין. עיין שו"ת פעולת צדיק, ח"ב, קיב, שהביא שני עניינם אלו כראיות לביסוס מנהג אבותינו לברך גפן בכוס של ברכה (ברכת המזון) ואחריו ברכת בשמים, וכן בנישואין, וכן במילה, למרות שהבשמים הוא רק מנהג. מאחר ומברכים בשמים מכח המנהג, אינו הפסק, וגם מעניין הבשמים, יש מקצת ראיה לדברינו, כי כיון שאמירת לבריאות היא מנהג, אינה בגדר הפסק.
כיו"ב הוא הביא את דברי רבינו הרמב"ם, שבת, כט, כח, שבמוצאי יוה"כ כתב שBBאין צריךBB לברך בשמים, ומשמע שאם בירך, אין הדבר הפסק, כיוון שנהנה. וכן דייק המ"ב, שם.
3. יש מן הראשונים שאמרו שאין גזירת בישלי גויים אצל חולה שאין בו סכנה. מאירי, ע"ז, לח, ב, ור"ן שם, ועוד. ונראה שהיא שיטת רבינו, שבת ,ב י, שהתיר שגוי יבשל לחולה שאין בו סכנה ולא חילק בסוג הבישול. וכל שכן אם גוי בישל לחולה שאין בו סכנה לצורך רפואה ראב"א, ע"ז, לח, א.
4. אפילו טבל מדרבנן - אסור, כי לא התירו מאכלות אסורות שאסורים בעצמויותם לחולה שאין בו סכנה.
5. איני יודע למה אתה מתכוון.