בשולחן ערוך, יו"ד, סט, יב, הובאה הלכה שאינה תלמודית לפיה בשר ששהה שלושה ימים מעת לעת בלי מליחה, נתייבש דמו בתוכו ולא יצא עוד ע"י מליחה, ואין לאכלו מבושל אלא צלי. ואין לבשלו אחרי הצלייה, ואם בישל - מותר.
ובסעיף יג נאמר שאם שרו אותו במים בתוך שלושה ימים, יכול להשהותו עוד שלושה ימים.
וכן נוהגים היום, שמרטיבים הבשר בתוך שלושה ימים.
ומקפידים על כך באיטליזים.
לגבי בשר קפוא, הרוב בדעה, שהבשר הקפוא אינו בשר יבש, וגם אם עברו עליו ימים רבים, יפשירו ויכשירו. אך יש מחמירים.
בין כך ובין כך רוב הבשר הקפוא המובא מחו"ל בהכשר הרבנות הוא בשר שהכשירוהו לפני שהקפיאוהו.
וכל ההלכה הנ"ל אינה לפי הרמב"ם, כי היא לא נזכרה בתלמוד.
ולפי ענ"ד כל כוחה הוא מכח המנהג, שכל שנהגו בה - חייבים בה, וכל שלא נהגו בה - אין חייבים בה.
ולכן, לענ"ד בתימן לא היתה מציאות כמו באירופה ששם מזג אוויר קר, ואי אפשר היה להשאיר בשר בלי פריג'דרים שלושה ימים, אלא היו בשיטה של מליחה, שנזכרה בתלמוד. כלומר בשר עם הרבה מלח, כדי שישתמש בלכתם עמו בדרך. ולכן הלכה זו לא נזכרה בתלמוד בגלל מזג האוויר החם בבבל ובארץ, וכן לא ע"י הרמב"ם. ורק באירופה שהיה מזג אוויר קר מאוד, אפשר היה שבשר ישהה שלושה ימים ולא יתקלקל. ולדעתם, הוא התייבש. וגם בעניין זה היו שחלקו.
בין כך ובין כך, חכמי תימן ממהרי"ץ ואילך התייחסו להלכה זו, ומהרי"ץ בשו"ת פעולת צדיק, ח"ב, קמג, פלפל בדבר להתיר לכתחילה לצלותו, ואח"כ לבשלו, בניגוד לשו"ע.
ולא עוד, אלא שהביא דעה שנהגו לשרותו במים, למלחו ולבשלו. ואח"כ כתב ברוב חכמתו, דבשעת הדחק כגון בע"ש או בהפסד מרובה, ישרה הבשר כחצי שעה, ישפשפנו, ימלחנו ויחלטנו. ואם כן, לא חייבנו דווקא בצלייה. והנפקא מינה לבירור הלכה זו הוא בשר שנשכח שלושה ימים בפריג'דר, לא בפריזר. כי בפריזר הבשר קפוא ומותר כדלעיל. ובשר בפריג'דר הוא כמו בשר ששהה שלושה ימים במזג אוויר מאוד קר כמו באירופה. שלפי הרמב"ם, אין שום חשש, ישרנו היטב, ישפשפנו, ימלחנו, יחלוט אותו ויבשלו.
ולפי מהרי"ץ, שבמידה מסוימת חשש לחומרה שהובאה בשו"ע, הוא מתיר כדלעיל בע"ש או בהפסד מרובה.