בהקדמה למס' אבות, הפרק השמיני, מסביר הרמב"ם את מאמר חז"ל: "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". שהקב"ה טבע בעולמנו חוקים מסוימים בזמן בריאתו ועולם כמנהגו הולך. ולכן כמו שרצה ה' שיהא האדם בעל קומה זקופה וחזה רחב ובעל אצבעות, כך רצה שיהא מתנועע ונח מצד עצמו, ויעשה פעולות בבחירתו, ואין הדבר מכריחו עליהם ולא מונע אותו מהן".
וזהו המשך למה שכתב רבינו בהל' תשובה שאין הקב"ה גוזר על האדם להיות צדיק או רשע אלא מעניק לו את השכל (הכח ההוגה) ובכך הופך הוא להיות יצור בחירי. שכן אם לא נסביר זאת כך, עלולים אנו להגיע לקושי גדול שמציג הרמב"ם: "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?", שהרי כיצד ניתן להעמיד לדין יציר שנגזר עליו מראש לבצע מעשים שלא בשליכותו.