דילוג לתוכן העיקרי

צרכנות-הלכתית

שאלה

בס"ד
לכבוד
הרב רצון ערוסי
הנדון:שאלה צרכנית-הלכתית /מצפה לתשובה הלכתית-מנומקת! שאוכל ללמוד ממנה/
ב-א דראש-השנה בבית הכנסת הגדול-האשכנזי בשכונה (אצל האשכנזים נפוץ הביטוי הגדול)קניתי מפטיר ב-100 ש"ח מ-2 טעמים:
1)אמירת קדיש אחרי קריאת חובת היום 2)אמירת השכבות לסבים/סבתות/הורים/ולשני אחים ואחיות ז"ל/לא מכיר בעלי תפקידים בבה"כ.
עליתי למפטיר ואחרי קריאה בתורה[[ ולפני גלילה (הפוך אצל האשכנזים לעומת הספרדים)אין לומר קדיש אחרי קריאה בספר תורה שני שהוא חובת היום ]]בקשתי מהחזן אמירת השכבה ואז "בעל תפקיד" שאיני מכיר הכריז בקול רם ובתוקף שלא נהוג להזכיר עילוי נשמות המתים(כפי שנהוג אצל עדות-ספרדים-מזרחיים)ואני תמה על כך/הרגשתי צער ועוגמת נפש/לא אמרתי קדיש וגם לא הזכרת עילוי נשמות קרובי הנפטרים/הרי אצל-ספרדים-מזרחיים-בשחרית ראש השנה אומרים "ספרי חיים ומתים לפניך היום נפתחים!!!!
איני יודע אם יש ביסוס-נוהג-הלכתי-לפי שולחן ערוך שלא אמירת תפילה לעילוי נשמות נפטרים/כמה זה חשוב בימים נוראים אצל הספרדים-מזרחיים-תפילת-עילוי נשמות הנפטרים/השאלה:האם יש כאן הדדיות 100 ש"ח תרומה-נדר?(לבית הכנסת אולי או לבעלי תפקידים-הרי אין דו"ח ביקורת)מול קדיש ותפילות לעילוי נשמות הנפטרים שלא נאמרו ע"י החזן שנרטע מפחד מאותו בעל תפקיד (בעל התפקיד לא רב ולא בעל סמכה כפי שבררתי אחר כך אלא איש הנהלה בית כנסת)/החוצפה הגדולה של אותו בעל תפקיד שאפשר בנוכחותי לחזן לברך קרוביו של מתפלל ומנע מהחזן לברך את הבת שלי /האם הלכתית לשלם את 100 ש"ח או לא לשלם???
שנה טובה ומבורכת
בברכת התורה

תשובה

ראשית עליך לדעת, שכל כסף שאדם תורם לבית הכנסת בגין מצווה כל שהיא, תפילה או קריאה בתורה וכיו"ב, טוב שתיעשה שלא על דרך מסחרית, כלומר תוך צפייה לקבל תמורה כל שהיא או כבוד בגין קיום המצווה, או בגין נתינת התרומה.
התרומה שניתנת צריכה להיות לשם נתינת התרומה, ושאר הדברים הקריאה בתורה, היא רק העילה המזמנת נתינת התרומה, וכל שכן, מי שבירך או השכבות וכו'.
שנית, יש אכן הבדלי מנהגים בין העדות גם בענייני התפילות, כך לדוגמה, הספרדים, והשאמי של יהודי תימן, נוהגים לומר קדיש גם אחרי אמירת המפטיר, שנקרא בספר שני, כי לדעתם, אותו מפטיר הוא חובת היום, ויש לומר אחריו קדיש.
ואילו האשכנזים ויהודי תימן שנהגו לפי מנהגיהם המקוריים ע"י הרמב"ם (בלדי), רואים במפטיר, אפילו של מועד, שנקרא בספר שני, כטפל לקריאת התורה העיקרית, ולכן אומרים קדיש רק אחרי ספר ראשון ולא אחרי הספר השני. וזוהי גם דעתי.
כיוצא בדבר, ביחס לאמירת מי שבירך, והיו שהתנגדו לאמירתו בגלל שאין מבקשים לרבים בשבת, אך נהגו להקל ולאמרו, וגם כשנהגו להקל ולאמרו, בתימן נהגו לומר מי שבירך אחד כללי לכולם אחרי קריאת התורה, ולא אמרו מי שבירך לכל אחד.
ואשר להשכבות מצד הדין לא היו צריכים לומר אותן בשבתות ובימים טובים, אלא שבגלל ביקוש ובגלל התרומות נהגו להקל.
ומשום כך כלל גדול הוא בשינויי המנהגים, כי אזלת לקרתא, זיל בתר נימוסיה.
כלומר, יש לנהוג לפי מנהג המקום, ואין לשנות ממנהג המקום. משום כך כל התורם בבית כנסת על דעת מנהג המקום הוא תורם, ולא על דעתו האישית. ולכן, שלם את התרומה הן כדי לא לגרום למחלוקת, והן כדי שתזכה בקיום מצווה כהלכתה, לשמה, תרומה לבית כנסת.
נשאר עניין אמירת מי שבירך, אם אמרו לאחרים ולך לא אמרו, עמך הצדק, שאסור להפלות, אלא אם כן יש להם סיבה או טעם כל שהוא.