אני מבין ששאלתני שתי שאלות, ואם כך: א. לגבי עץ הלימון, לחלקו הדעות אם לנהוג בהם כאתרוג, שאחר לקיטתו עישורו, או כשאר פירות, אחרי עונת המעשרות שלו. לענ"ד, כשאר פירות. אין לנו אלה אתרוג, שבו דיברו חז"ל במפורש. אולם ספק גדול יש לי בדברי רבנו אם פרי נחנט בין א' תשרי תשס"ח עד ט"ו בשבט תשס"ח, האם דינו כפרי שישית ואין בו קדושת שביעית, נתחייב בתרו"מ או שיש בו קדושת שביעית ופטור. בתרו"מ אני נוטה לדעת השל"ה ששנת השביעית לפרות האילן מט"ו בשבט עד ט"ו בשבט. אך מאחר ודברי רבנו יש להם פנים לכאן ולכאן, אני חושש לחומרא לשיטת החכם בן ציון אבא שאול מ א' תשרי עד א' תשרי. ב. לגבי עץ שחלק מפירותיו נגמר גידולם והם פירות ממש לפני שביעית וחלק מפירותיו נחנט מיד בתחילת שביעית. אותם פירות שנחנטו ונגמרו בשישית, אין בהם קדושת שביעית. ואותם הפירות שנחנטו בשביעית יש להם קדושת שביעית. אך יש זמן שגם פירות אלו וגם פירות אלו נמצאים באותו עץ (פירות סוף השישית ופירות תחילת השביעית). אין בכך כלום שהרי גם בעורלה יש דין דומה, שאם נטע עץ פרי לסייג (גדר) פירותיו בתוך שלוש שנים אינם עורלה ומותרים. ואם ייעד חלק החיצוני של עץ פרי עבות לגדר וחלק פנימי בשביל פירות לאכילה הפירות שבצד חוץ מותרים והפירות של צד פנים, אסורים משום עורלה למרות שהם באותו עץ. כיוצא בדבר פול המצרי שזרעו לשם שתי תכליות, לזרע ולירק ולקטו בשמינית. הזרע שבו אסור מדין ספיחים הואיל ודינו אחר גמר פרי שהיה בשביעית והוא יבול שביעית והירק שבו מותר ואחר והוא נלקט בשמינית. ודינו נקבע לפי זמן לקיטתו. (רבנו, שמיטה ויובל, פ' ד', הלכה ט"ו)