פרטי המקרה של אישה שהותקפה בבית כנסת בשבת בבוקר שמורים.
בקיצור, יש לציין שהאירוע התחיל בזה שדלתות בית הכנסת היו נעולים מטעמי ביטחון (!). כשהאישה שאלה למה ועל מה סגור, רוב אנשי בית הכנסת התאספו למנוע את כניסתה בצירוף קריות מגונות עד שאחד אחז אותה וזרק אותה בחוזקה על האבנים. האישה צנוע והייתה רגילה להתפלל שם שבתות.

המשטרה סגרה את התיק משום "חוסר עניין לציבור", לא חקרה את השכן שמהחלון ראה את הכול והפנה את האישה לרב השכונה. זה ביקש ממנה (טלפונית ובנוכחות נציגי בית הכנסת) "להיות צדקת ולשתוק" וסירב להזמין את האישה לבירור. שליח האישה שהיגיע לבבית הכנסת במטרה לדרוש פיצוים עבור הנזקים הגופניים והנפשיים, נדחה בטענה ש"האישה הזו משוגעת". עו"ד שהתבקש להגיש תביעת פיצוים אמר לה ש"לא כדי ההוצאות". שתי אנשים נוספים איבדו את התיק שנשלח להם עם דו"ח המשטרה ומסמכים רפואיים. הרופא שטיפל בה בגלל זעזועי מח הציע לה שלטובתה הנפשי, עדיף לשכוח.
האומנם כך יעשה בישראל?

האישה אלמנה ומרוב בושה, התרחקה מהמסגרת החברתית של בית הכנסת לגמרי.

שאלתי מה הפקרות הזו אומרת על החברה כולה? מה הוא התיקון? האם הפכנו להיות מדינת סדום?