שאלתי בשו"ת את השאלה הבאה ולא נעניתי על ידי האתר הזה!!
וזאת שאלתי:
כבוד הרב, אני תימני צעיר שחוקר את דרכי ביהדות על מנת לשמר את מסורת אבותיי, ולא מצאתי מנוח מלהבין את דרך המלך. נתקלתי בכל כך הרבה מנהגים בעדה שלנו, שחלקם שיבוש גמור וחלקם מיוסד על מסורת עתיקה ומדוייקת.
לשאלתי, באחת מהתשובות שקראתי באתר,
ציטוט:
"אולם רבינו התקין תקנה לכל התפילות בכל ימות השנה, שהש"ץ יתפלל בקול, והיודעים להתפלל יתפללו עמו מילה במילה, ושאינם יודעים שומעים מן הש"ץ ויוצאים ידי חובתם.
ותקנה הוא תיקן בגלל שהוא ראה את אשר אנו רואים גם בימינו, שבעת חזרת הש"ץ, המתפללים מדברים בינם לבין עצמם, ובמקום נמצאים יחידים שעונים אמן אחרי ברכות הש"ץ.
ובבית כנסת רמב"ם נהגו בר"ה גם בשחרית כתקנת הרמב"ם."

נאמר כך "שרבינו התקין תקנה" אני לא מצאתי שהרמב"ם מזכיר תקנה בכל ספריו אלא שבנו מעיד שזו הוראת אביו בבית הכנסת שלו!!!
1. מניין הראיה הוודאית הזו שהרמב"ם התקין תקנה בצורה גורפת ושאין כל ספק שאוליי מדובר בהוראת שעה?
2. מה גם שאם תיקן כך, מדוע לו תיקן זאת גם ליהודי תימן באיגרת או בדרך כלשהי(לא הזכיר בשום כתב)???
3. האם ניתן לשלול לחלוטין את הטענה שבתקופתו ובסביבתו של הרמב"ם היה נהוג להתפלל לחש וחזרה. והראיה האפשרית היא שאם לא כן, לא היה צריך הרמב"ם להורות בבית הכנסת שלו הוראה כזאת?
4. כיצד ניתן להסביר את המצב שבו התפללתי עם דרדעים בבית כנסת בלדי והם יושבים בחזרת הש"צ?
האין זה מסר סותר את הרמב"ם, מפני שאותם אנשים הם חכמים מאוד ויש מהציבור שרואה אותם ויושבים ומתחילים למלמל!
(האמת שחשתי מאוד לבעיית הדבורים וציפיתי לפחות מהם שיישמשו דוגמה וילחמו על השקט והכוונה עם הש"צ כמו מלחמתם על מסורת אבותינו, מה שכן אם יש ציבור רחב ויש בודאות יותר מעשרה המכוונים בליבם לברכות הש"צ אין הברכות לבטלה ואין כל בעיה).
חיזוק קטן ונוסף,הרבה מהבלדי בתימן התפללו מוסף בשבת ללא חזרה, מדוע לא התפללו גם שחרית ללא חזרה, לוגית מובן שיש להתפלל לחש וחזרה אלא בתנאים הדרושים!!!!
אבקש תשובה מלאה ומפורטת על מנת שאחליט מה היא דרכי בנושא, וכיצד עליי לנהוג מעתה שכן אני חש לדברי הרמב"ם מאוד ולא לפרשנויות כאלה ואחרות.
ואוליי מפני שלא קיבלתי תשובה הלכתית אזי יש קשר בין ערעור מנהג דרדעי לא מבוסס ושגוי ושקשה להתייחס אליו או שהשאלה ששאלתי לא הגיע אליכם כמו שצריך?? ממתין לתגובתכם.