מותר ואסור בין מאורשים.
שלום כבוד הרב.
בחסדי ה' אני מאורשת לבחור שאני אוהבת.
לפני מספר ימים עלתה לי השאלה האם מותר לארושי להביט בי (עקב המקור שאומר שאסור לאדם להסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה) (אנחנו כממובן שומרים נגיעה ב"ה) ?
אם אסור, איך זה מסתדר עם המקור שאומר שאסור לאדם לקדש אשה בלא שיראנה?
כשדנו על זה עלו לנו עוד כמה שאלות:
מותר לנו להביע אהבה מפורשת אחד בפניה השני?
מותר לנו לקרא זה לזה בשמות חיבה?
יש לציין, שלולא הייתי יודעת בוודאות שהוא אוהב אותי, ולולא היית שומעת זאת במפורש מפיו, לא הייתי מסכימה להתחתן איתו. אני אדם מאד אקספרסיבי. בימים האחרונים הפסקנו להביע חיבה אחד כלפי השני כמעט לגמרי עד שנקבל תשובה, וודאי לי שלו הקשר היה מתנהל כך מלכתחילה ולא הייתי יכולה להביע את עצמי כלפיו, ולהפך, הקשר (כל קשר שהוא, לא בפרט איתו) לא היה מגיע לידי חתונה מעולם. ואני תוהה, איך אוכל להגיע אל החופה עם כל כך הרבה מחסומים עליי, איך אוכל להכינס איתו אחר כך לחדר אחד, ולחיות איתו ? איך אוכל פתאום לעבור ממצב שבו לא מביעים חיבה כלל, למצב שבו אני חיה איתו על כל המובנים של חיים משותפים?
תודה רבה על המענה.
עלינו לדעת, שלפנים בישראל היו בני זוג משתדכים ומכירים זה את זו, והיה רואה אותה, כדי שחלילה לא תתגנה עליו בעתיד. בני הזוג היו עומדים על האישיות של כל אחד, בעיקר ע"י בדיקה בקרב האחים והאחיות, ולא היו יציאות משותפות כדי ליצור קשרי אהבה. אלא התכוונו לשם שמים, לבנות בית בישראל. עשו את הבידקות הנ"ל, והראייה ההדדית, והתפללו לה' שיסייעם.
לאחר שהסכימו, הוא מארס אותה כדת משה וישראל והיא כבר כמו אשתו, ועדיין אסור לו לחיות עימה, עד שלא יכתוב כתובה ועד שלא יכניסה לחופה. למרות שהיא כבר אסורה על כל העולם. ועד לנישואין, לא נגע בה נגיעה של חיבה, ולא ראייה של חיבה, אלא ראייה לצורך בדיקות שאין בה דבר דוחה.
נסיבות אלו הגבירו בקרב בני הזוג את התשוקה. וכשהתחתנו, האהבה באה לידי ביטוי בקדושה.
בימינו, שני בני הזוג יוצאים זמן רב כדי להעמיק את קשרי האהבה ביניהם, והם עומדים בנסיונות קשים, והרבה פעמים נכשלים, כי עד לנישואין אסור לנגוע נגיעה של חיבה, ולא לתנות אהבים.
כללו של דבר, האהבה צריכה לבוא לידי ביטוי רק במסגרת נישואין מושלמת.