כבוד הר' ערוסי שלומו ישגה.
ב' שאלות הן לי.
א. כתב בעל משנה ברורה בסימן שיח סעיף יא ס"ק עח: "ליתן חתיכת בשר רותח לתוך רוטב צונן (שכבר בושל והצטנן) אסור, דכיוון שאינו מתערב, מבשל כדי קליפה". בשער הציון שלו כתב שבדיעבד אין לאסור הרוטב משום שיש לסמוך על הסוברים שאין בישול אחר בישול.
שאלתי היא: 1- מהו מנהגינו בעניין זה (כלומר בעניין בישול כדי קליפה על ידי גוש בשר).
2- והאם יש דמיון בין גוש בשר רותח לבין ג'חנון (שהרי הוא גוש) היוצא מן הסיר והוא רותח מאוד ומטבלים אותו מיד ברסק עגבניות שמעולם לא בושל (לא שייכת הקולא הנזכרת בשער הציון הנ"ל).

ב.  אנו מחלקים שבתותינו בין בית הורי, בית חמי ובתינו. בבית הורי אנו מתפללים בבית כנסת הנוהג על פי מנהג תימן הקדום היינו, כמנהג הר"י קפאח. בשכונה שלנו אין בנמצא בית כנסת כזו אלא רק בנוסח בלדי היותר נפוץ (מהרי"ץ).
בבית חמי (מרמורק) אנו מתפללים בבית כנסת בנוסח שרעבי, היינו נוסח עדות המזרח (אפילו לא שאמי). 1- כיצד עלי, או כיצד יכול אני לגדל את ילדיי בדרך אחת (דרך הר"י קפאח), כאשר הם נחשפים רק אחת לחודש (בערך) לאותה קהילה המועדפת עלי ושבקירבה גדלתי. 2- מכאן עולה שאלה עקרונית, האם מצב כזה, היינו קיומן של הרבה מסורות וקהילות שונות זו מזו בעם היהודי, אפשר לומר עליו שהוא תקין? (מה הפתרון).

בתודה כנה על הקדשת הזמן היקר.
ושכר מצווה מצווה.
רפאל ב.