השחייה כשהיא לעצמה היא מותרת, שהרי מותר לרחוץ במים צוננין ביום שבת, ואין השחייה הרגילה של אדם רגיל בבחינת התעמלות מייגעת עד כדי זיעה. ואין סחיטה בשער. לפי רבינו, גם לא מדרבנן. ואין בשריית בגד ים נקי במים נקיים וכ"ש מלוכלכים משום כיבוס. אולם חכמי ישראל אסרו, גזירה שמא יתקין חבית של שייטין, דהיינו יתקין מצופים. עיין רבינו, שבת, כג, ה, והע' מהרי"ק יג. וכן גזירה שמא יוציא מי הנהר או מי הים מרשות לרשות. ולכן מותר לשחות בבריכה בחצר, שהיא כולה רשות היחיד ושיש לאותה בריכה קיר שפה מוגבה מסביבה, שאז היא כבר שונה מנהר או מים, אלא היא כאמבטיה גדולה, ולא גזרו בה, שמא יתקין חבית של שייטים. כך יוצא, שלפי רבינו, מותר לשחות בבריכה בחצר שהיא רשות היחיד, שיש לה קיר שפה מסביב לבריכה, לא רק מסביב לחצר. ואין לומר שמותר, לשחות באמבטיה ענקית מניילון שהיא ניידת, כשהיא בחצר סגורה.

וכן היינו צריכים להיתר גם לפי השו"ע, או"ח, שלט, ב. א

אולם עיין ילקוט יוסף, שבת, כרך ב', מעמ' ז ואילך, שדן באריכות ובהיקף בהיבטים השונים של דיני השחייה בשבת, ובעמ' יד, סוף הע' יג, הביא מסקנת אביו הגר"ע יוסף שליט"א, שלמעשה יש להורות שלא לרחוץ בבריכה בשבת ובפרט בבגדים.

וכן אסר בשמירת שבת, ח"א, פרק יד, יב.