מונחים בכתובה
שלום, כבוד הרב.
בכתובה שנכתבה בצנעא - להלן חלקים ממנה: הפתיחה: "בחמשא בשבא דהוא שבעה יומין לחודש אלול שנת תרין אלפין ומאתן ותשעה עשר שנין לשטרי במתא זאע (?) ביר אלעזב (?) דעל בירין דמיין ...
ודא נדוניא דהנעילת ליה מא'יה' קפלה פצ'ה הכל נתקבל חתן ... וד'י יהב לה בעלה חתנא דנן במתנתא קמייתא מא'יה' קפלה פצ'ה ... ורצה והוסיף לה תוספת בסוף מוהרה מאיה' קפלה פצ'ה. אלכ'ל מן הד'ה אלקפאל אלפצ'ה אלמד'כורה פוק, אלד'י יצח פי כל מזיה' (אולי מא'יה'?) קפלה מנהא את'נין ועשרין קפלה פצ'ה טייבה כ'אלצה בוזן אלצאע'ה אלצנעאני אלמערוף לאלפצ'ה פי מדינת צנעא פי סוק אלצואג' ...
וכבר נכלל בכתובה זו כל ענייני מזון וכסות שבדיני אוה"ע לעת הצורך ח"ו שע"ד כן כתב לה ...
קנה בפנינו דאוד דנן יום ה כו כסלו ברך הואיל ולא נחתמה כתובה זאת בשעת נישואין בעדי קנין בזמן ... וקיים ..."
שאלותיי הן:
1. מה פירוש המלה קפלה? שמעתי שפירושה הוא "אבן משקולת". אך לפי הנאמר לעיל יתכן שמדובר במטבע, או גוש כסף ולא במשקולת.
2. מדוע פוצלו המתנות מצד החתן?
2. האם המנהג להוסיף הערה בגוף הכתובה בדבר תקפות דיני אוה"ע, היה רווח בתימן?
תודה מראש על ההבהרות.
1. קפלה שווה דרהם. מאיה קפלה פצ'ה, מאה דרהם כסף.
2. דע, ששטרי הכתובות שהיו בתימן שיקפו את מציאות חייהם, ואשר דמתה מאד למציאות החיים התלמודית. וגם פרטו את הנדוניה, כי נהגו בנדוניה כדין, והיה להם מתנתא קמייתא, ונהגו בה כדינה. לעומת זאת, בימינו שלנו, כל יחסי הממון בין בני הזוג השתנו ומשתנים, וספק אם אפילו הנדוניה תיגבה כדינה. ועיקר כתובה, מאתיים זוז אין לו ערך שימלא את ייעודו כדי שלא תהיה קלה בפני בעלה לגרשה.
ולכן, יש ליתן את הדעת בעיקר לסכום הכולל של הנדוניה ותוספת כתובה שמוסיף לה מן דיליה, כדי להשיג שתי תכליות:
א. להגן על מה שהכניסה;
ב. לתת לכתובה את ייעודה שלא תהא קלה בפני בעלה לגרשה.