שאלה טובה. עיין פרק ו שבת, ופרק ו שביתת יו"ט שרבינו אסר לקבוע סעודה ומשתה בערבי שבתות וימים טובים. אבל דווקא סעודה ומשתה, אבל סעודה רגילה, רבינו המליץ שראוי שלא יקבע סעודתו מן המנחה ולמעלה, ורק בערב פסח, פ"ו חמץ ומצה, רבינו אסר לאכול מן המנחה ולמעלה. כמו כן רבינו פסק שם, שימים טובים חציו לה' וחציו לכם, כלומר יש חובה לקבוע עתים לתורה בשבתות וימים טובים, והוא כתב שאחרי סעודת שחרית בשבתות ובימים טובים, הולכים לבית מדרש ולומדים תורה עד המנחה, ואח"כ חוזרים לסעוד סעודה שלישית. אנו יהודי תימן נהגנו לקבוע חציו לה' ממנחה גדולה עד סמוך לשקיעה ורק לאחר מכן סעודה שלישית. ואכן ביו"ט ראשון של ר"ה, שחל בשבת, מחויבים אנו ללמוד תורה כמנהגנו בחצי היום השני. ומחויבים אנו בסעודה שלישית, כי אין איסור לסעוד מן המנחה הקטנה, אלא רק לא ראוי, ולכן נדחית המלצה זו, כדי לקיים חובת חציו לה', לימוד תורה וחובת סעודה שלישית. אבל גם אז איננו מרבים בה. עיין שם הרמ"א, או"ח, תקכט, א, פסק, אלא שכתב שאסור לסעוד מן המנחה אילך בימים שלא דק בלשונו, כי כך יש להימנע ולא שאסור. תוכל לגלוש לאתר נצח ישראל ותשמע עניין זה באודיו הלכה יומית.