שטר מזוייף
בירושלמי (תענית פ"ד ה"ה) מסופר שהסיבה שנחרבה ירושלים היא מפני שהיו בני ירושלים מזייפים שטרות וע"י כך גונבים קרקעות, כלומר שהיו רואים אדם שעולה לירושלים לבית המקדש, ומהר בא אחד מבני ירושלים וכותב שטר על שמו של האיש ההוא שעלה ובאין שני עדים אף הם מתושבי ירושלים וחותמים בשטר, וכך היו נוטלים ממנו את רכושו למרות שהוא מעולם לא כתב שום שטר איתם.
השאלה היא: עם מי הדין במקרה זה? הלא אין לו שום הוכחה להוכיח שזה לא הוא שכתב את השטר. יתירה מזאת, מה קורה אם בזמנינו בא מישהו ומזייף שטר ומחתים עליו עדים,מה יעשה הנתבע? וכי ההלכה מכירה בזכותו של התובע?
כל תביעה שטרית, חייב התובע לקיים את השטר כדי שתתקבל תביעתו. כלומר עליו להוכיח שאינו מזוייף, כגון שמביא עדים שמעידים שזו חתימת ידי העדים, או השוואת כתבי יד, כדי לאמת את חתימותיהם.
גם לאחר שהתובע קיים את השטר יכול הנתבע להוכיח שהשטר מזויף, כגון שאותם עדים שחתמו, לא היו באותו יום הנקוב בשטר באותו מקום, אלא בחו"ל, וכיו"ב. ועוד דרכי הזמה לרוב. גם התובע חוקר ונדרש בפני ביה"ד ע"י הנתבע, וע"י ביה"ד, וכיו"ב.