שלום לכבוד הרב!

השבוע התקיים דיון בבית הכנסת שלנו (נוסח בלדי) בעניין תפילת שחרית של שבת. המנהג המקובל בבתי כנסת רבים (לא בכולם) הוא שאין מעמידים בחור צעיר כשליח ציבור בתפילת שחרית של שבת. ההגדרות אינן ברורות. ראיתי מי שכתב שבעינן דווקא נשוי.

חבר אחד הראה לי טעם, כנראה על פי הסוד, שקשור באיזכורה של המרכבה ביוצר של שבת. אינני יודע אם זה הטעם המקובל (פרט לזה שלא הבנתי אותו, אין לי יד ורגל בעניינים אלו).

לכאורה נראה שהטעם הוא מפני כבוד הציבור, כמו במנהגים רבים בבתי הכנסת בעדתנו. בשונה מעדות אחרות, נער צעיר בן 13 אינו מתפלל שחרית ביום חול, ונער בן 16 אינו מוציא ספר תורה ("פותח ספר"), וכיוצא בזה.

כששאלוני בבית הכנסת בדבר אדם שקנה לבנו שחרית של שבת והיו שהעירו לו (כמובן, אחרי התפילה, בצד, בלי לפגוע בו), אמרתי להם שנראה לענ"ד שכיוון שמוכרים אי אפשר להגביל, ובפרט שיש בתי כנסת שכן נהגו להעלות צעירים. אלא אם כן הציבור יחליט וייקבע בתקנון בית הכנסת שלא יעלו צעירים. כיוון שזו, לדעתי, סוגיה של כבוד הציבור - הציבור רשאי להחליט אם זה מפריע לו אם לא.

ואכן נערכה הצבעה בישיבה של העמותה והוחלט לקבוע הגבלת גיל - מבן עשרים שנה ומעלה. אגב, אותו נער שעלה היה בן למעלה מעשרים. בהחלטה זו כוונתנו היתה לחסוך במחלוקות מיותרות ואני מקווה שהצלחנו.

לאחר מכן בא אחד המתפללים והעיר לי שהעניין נראה לו טעות, וברור לו שיש איסור בדבר. הבטחתי לו לברר את הנושא.

האם אכן יש למנהג זה טעם נוסף, או שאכן בעיקרו הוא מפאת כבוד הציבור? האם נהגנו כשורה?

אציין שזה לא בית כנסת כבתי הכנסת הוותיקים, ובבית כנסת זה מעלים צעירים (בסביבות גיל 18) לפתוח ספר, ומשתדלים לשתפם בפיוטים בימים נוראים, בבחינת אם אין גדיים אין תיישים, וזה מוכיח את עצמו. רק בעניין זה של תפילת שחרית בשבת נוצר וויכוח.

תודה רבה!