יקירי, דע לך, כולנו חוששים מן העתיד לא רק בגלל אויבינו, אלא גם בגלל הנקראים ידידינו. ולא רק מפני אלו ואלו, אלא גם ובעיקר בגלל חוסר האחדות בתוכנו. וחוסר אחדות זו נובע לא רק ממניעים אידיאולוגים, אלא גם ובעיקר בגלל מניעים פוליטיים, שמסתתרים בתוך ובלב הטיעונים האידיאולוגים. ולא רק גם חוסר אחדות עמנו מדאיג אותנו, אלא גם ובעיקר, שחלק גדול מהעם היושב בציון, אפילו זה המכנה עצמו המחנה הלאומי, או הללו מכנים עצמם ציונים, לרובם, לצערנו הרב, אין אמונה בחזון הדורות של עמנו, ולכן בנסיבות כאלה, עלינו לדבר בינינו לבין עצמנו, דתיים ולא דתיים, על חזון הדורות של עמנו, ייחוד עמנו וייעודו, ואת אמונתנו, שארץ הקודש ניתנה לעם קודש, עפ"י תורת קודש, כדי לקדם שם ה', ולקדש את האנושות, ודברים אלה צריכים אנו באחדות המחנה, לומר גם בקרב ידידינו בעולם וגם להשמיע באוזני אויבינו. אולם ברמת המעשה, צריכים אנו לפעול בחכמה, ובאמונה, כחולה שיש בו סכנה, ובכל נקודה של זמן לדעת להורות את ההוראה המעשית הנכונה, גם אם היא כואבת, ובלבד שלא להפסיד הכל. וה' יהא בעזרנו ויחיש לנו את הגאולה השלמה.