א-ג. עלינו להקדים ולומר את האמת וכל האמת, שהפעלת מנגנונים חשמליים או אלקטרוניים, הם מבחינה הלכתית בגדר "מעשה מרכבה" שאין לנו בהם דברי קבלה, ורק השערות הלכתיות בלבד, עד יבוא מורה צדק, והסנהדרין תורה הלכה ברורה לכל בית ישראל. עד אז אנו דנים לאיסור או להיתר, תוך בדיקת ההשערות ההלכתיות שהועלו ע"י גדולי המורים בימינו, בונה (מנגנונים), מכה בפטיש, מוליד, מבעיר, מכבה ועוד. ולכן כל הפעלה במנגנוים הללו, שמלווה בהארת תאורה, הרי אנו אוסרים מדין מדליק או מכבה, כגון העכבר האופטי. וכל הפעלה שמשמיעה קול, אנו אוסרים מדין משמיע קולות כלי (זמר), וכל הפעלה שמציגה בפני מסך כתוב, או מצולם (גם בלתי מודפס), לא תהיה אלא כמכה בפטיש ואסור. (וחשש מכה בפטיש הוא החמור שבכולם, כי בהרבה מקרים הוא דאורייתא). כמו כן שבכל דבר ובכל מקרה, אנו בודקים אם האיסור הוא מדרבנן או מדאורייתא, ואם מדובר בפסיק רישיה, ואם ניחא ליה, או לא. ולכן יצירת חשמל בלבוש סוודר בשבת, מדובר בפסיק רישיה דלא ניחא ליה, באיסור דרבנן - ומותר. ודע שיצירת זרם חשמלי בשבת, שלפי החזון איש הוא בגדר בונה או מכה בפטיש, לפי ענ"ד רק כשאותו מכה בפטיש נחזה או מורגשה, כגון ע"י שיש חשמל בנורה, או ע"י שהגוף חימום מתלהט, או ע"י שהוא מפעיל כח והוינטלטור פועל. אבל אם יצירת זרם חשמלי לא נחזית ולא מורגשת, באחת מן הדרכים הנ"ל וכיוצא בהן, גם החזו"א, לענ"ד לא יאסור. ולכן לענ"ד מותר להדליק כיריים גז בטיחותיים, ביו"ט, מאש מצויה, לא ע"י מצית חשמלי, וללחוץ בכפתור הגז כחמש שניות, כשהגז כבר הודלק מאש מצויה, וחום זה יוצר זרם חשמלי אשר מונע מן השסתום של הצינור גז לסתום את הצינור ולמנוע זרימת גז. כי זרם חשמלי זה לא נחזה ולא מורגש. משום שהאדם בידו דחף את השסתום, וגרם לזרימת גז, והאדם עצמו הדליק את הגז, והזרם החשמלי, ממשיך במקום היד של האדם למנוע מן השסתום מלסתום את הצינור המזרים גז.