משנה אחרונה של מארי, שכל אישה אינה מברכת הגומל, כי כך נהגו בתימן, ומטעמי צניעות.
הוספתי לענ"ד, טעם מלבד עניין הצניעות, שבברכת הגומל המברך מודה ומתוודה ברבים, שהוא בר חטא ובר חיוב, ומה שאירע לו, בדין אירע לו, והוא מודה לה' שגמל לו חסד והיטיב עמו. ברכה זו מתאימה לגבר זכר, שלפי חז"ל יצרו גדול, והוא בר חטא ובר חיוב. ולכן מן הסתם, חטא ונענש וניצל.
בעוד שהאישה לפי חז"ל, אין לה יצר רע גדול, ולכן אין להתייחס אליה כמי שמועדת לחטא ולעונש.
ולגבי יצר הרע נאמר, בראתי יצר הרע (=יצר המין הגברי),בראתי תורה סם לו, ולכן הגבר זכר מצווה לעסוק בתורה תדיר.