כה תומר לבית יעקב
כה תומר לבית יעקב
זה המשך לשאלתי הקודמת, פורסמה ב
https://net-sah.org/he/node/5463
שאלה:
למה חז"ל לא קבעו ברכת התורה בלשון "אשר קדשנו במצותיו וצונו על לימוד תורה"?
וגם, ציווי התורה הוא ללמד והמלמד תורה לבניו ותלמידיו אינו מברך על קיום מצווה זו.
א) גויה הבא להתגייר חייבת ללמוד תורה ואילו "רק" את המצוות המוטלות על נשים ודברים כלליים של אמונה והקדושה שהיא עומדת לרכוש – והיא אף תבחן על זה אם היא למדה יפה יפה.
אף בן נח (כולל בת נח) ייהרג במקרים מסוימים "מפני שהיה לו ללמוד ולא למד". יהודיה אינה גרועה מאלה, והקביעה הגורפת שאישה פטורה מלימוד תורה אינה מדויקת.
ב) יש בתלמוד דיון איזה סוג לימוד טעון ברכה בכלל – משמע שחז"ל לא קבעו ברכה על כל סוג של לימוד – יש ויש, ורבנו הרמב"ם סידר באר היטב את הסוגים והרמות השונות של לימוד.
ג) הברכות ללימוד תורה תוקנו לאומרן על ידי מי שמשכים לקרות בתורה בעוד לילה קודם זמן ק"ש, והוא שיקרא בתורה מיד אחר הברכה "בין אם הוא קורא בתורה שבכתב בין בתורה שבעל פה". סוג זה של "לימוד" לא מחייב להעמיק במה שקוראים ואין בו למידות. גם הקביעה שברכות אלה הן על "לימוד תורה" גורפת ולא מדויקת.
ד) הברכה "אהבת עולם" פותרת את ברכת התורה. אף על פי שברכה זו אינה בלשון "אשר קדשנו וציונו" היא משמשת ברכה על לימוד התורה. האם יש מי שהוא שאמר שנשים לא תומרנה ברכה זו על התורה זו בטענה שההצהרה "להבין, להשכיל, ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה" היא הצהרה שקרית משום שנשים פטורות מלימוד תורה?
ה) הברכת התורה נקבעה בנוסח "אשר קדשנו במצותיו וצונו על דברי תורה" (ויש נוסח "לעסוק בדברי תורה") כלשון הפסוק "והו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך". בוודאי יש סיבה שהיא לא נאמרה בלשון "אשר צוונו על לימוד תורה.
הציווי שדברי התורה יהיו חקוקים על לבנו שווה לגברים ונשים כאחד ככתוב: "כה תומר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל" (ותגיד – עם וו החיבור), בין הדברים יחוקקו בלב ע"י לימוד, בין "סתם" ע"י שמיעה שאינה בגדר לימוד.
• יוצא שתפקיד ושימוש שלוש ברכות התורה מוגבל.
• יוצא שאין ברכה ספציפית על עצם למידות התורה (אכן, איך נדע מתאי קיימנו מצוות לימוד תורה, אלא ש"כל עוד הוא עוסק בתורה, אינו עוסק בעברה", כהארת מארי זצ"ל).
• יוצא שאישה, הפטורה מלימוד תורה, אינה פטורה מ"דברי תורה" – אם היא לא אמרה את הברכה "אהבת עולם" למה שהיא לא תברך ברכת התורה כשהיא קורא לפחות בתורה שבכתב? קריאה זו עדיין אינה לימוד (אפילו לא לגברים) ורק נקרא לימוד כדי לכוון מחשבת הקורא ולעורר בו תשוקה ללימוד, ואיך יתכן לקרא בתורה בלא ברכה?
• והעיקר: יוצא מזה שחז"ל בחוכמתם חינוכית העמוקה בדווקא קבעו את הברכה בלשון "דברי תורה" כדי לכלול את כל התורה וכל נפש ישראל.
זו היא מסכנה אישית וכזה לא נשמעה בישיבות, אבל האם זאת אומרת שההבנה לא נכונה?
ובכן, מה תשובת הישיבות לשאלתי: למה חז"ל לא קבעו ברכת התורה בלשון "אשר קדשנו במצותיו וצונו על לימוד תורה" אלא באופן כללי הכולל את קהילת יעקב במורשה?
לא ציינתי מראה המקומות משום שאני פטורה מלימוד, וגם משום הם ידועים ומפורסמים ואין צורך להזכירם לחכמים מלומדים. .
א.ב.
עלינו לדעת שהתורה היא חיינו, ואנו צריכים ללמדה, כדי שנהיה מונחים כיצד להתנהג. וצורך זה שווה ליהודי וליהודיה, וגם לגוי או לגויה שרוצים להתגייר. וצורך זה אינו בגדר מצוות תלמוד תורה.
מצוות תלמוד תורה היא מעֵבר לצורך, לא רק בכמות, אלא בתכלית המצווה ובמהותה. מצוות תלמוד תורה, יסודה בברית בין ישראל ובין אביהם שבשמים. כי בלי לימוד תורה אין העולם יכול להתקיים. כי האנושות תתפורר בלי ערכים מסוימים מערכי התורה.
ולכן עַם ה' (ישראל), הזכרים, נצטוו לעסוק יום ולילה, כלומר ביום וגם בלילה, לא כל היום וכל הלילה, וזאת כדי להבטיח את קיום העולם (האנושות), כי ע"י עם ישראל שיש בו הרבה לומדי תורה מקרין ערכים על האנושות, ורק הזכרים נצטוו, כי התורה היא לא רק הסוד והיסוד לקיום העולם, אלא היא גם הסוד והיסוד לריסון יצרי האדם, יצרי התאווה שיש לאדם (בעיקר הזכר). ומאחר מצוות ת"ח היום כל יום, גם ביום וגם בלילה, הרי כשמשכים האדם לקום, מבךר הוא אשר קדשנו וציוונו, וברכה זו כוחה יפה לכל לימוד התורה שלמד באותו יום ובאותו לילה, ומבךר כך מי שנצטווה ללמוד תורה, בתורת ברית תורה, לא זה או זו הלומדים רק לצורך.
לקריאת התורה היא רק מעין מעמד הר סיני, ולכן אינו מברך אשר קדשנו במצוותיו, אלא אשר בחר בנו מכל העמים, ע"י שנתן לנו את תורתו בסיני.