אחדש"ו,
בדברי רבנו בסה"מ, ובכרוז שלהלכות חמץ ומצה ובפרק ז, כתב רבנו שחייב אדם לספר בעניני יציאת מצרים כפי צחות לשון המספר.
האם אדם הסטוריון חכם, יוצא בהגדה שלגלות. או שמא אינו יוצא ידמ חובת דאורייתא בזה.
והאם מה שכתב רבנו כל מי שלא אמר וכו' פסח מצה ומרור... הוא כמו צדקה שליש שקל מינימום בשנה, אך החיוב דאורייתא הוא די מחסורו. כך בהגדה, מינימום פסח מצה ו רורים והחיוב הוא כפי צחות לשון המספר.

יורנו רבנו ושכרו כפול מן השמיים.

ואם אנחנו עוסקים בנושא הנ"ל, האם לדעת רבנו גדר מצווה זו שלזכרירת יציאת מצרים חלה אך ורק בליל חמישה עשר אם לאו.

תהלה לאל המקיים לנו את חכמי ישראל.
spc