דילוג לתוכן העיקרי

מרן הגר"ח כסאר זצוק"ל פסק לומר הלל ביום העצמאות

שאלה

כבוד הרב, שלום רב!

אני יודע בודאות שכבוד גאון ישראל וקדושו הגר"ח כסאר פסק לומר הלל ביום העצמאות, וכך נהג בבית כנסת הגורל עשרות בשנים. גם היה נוהג לערוך סעודת מיצוה עם ג'עלה ושירה לה' יתברך על כל הטובה.

כידוע, עיקר פסיקותיו מושתתות על רבנו הרמב"ם ולא על מרן השולחן ערוך, למרות שבאיזהו מקומן נהג כשולחן ערוך אבל זה מחמת המנהג שכבר פשט. אבל באופן עקרוני, הרמב"ם הוא הפוסק העיקרי שלו. גם הוא ידע את הקדמת הרמב"ם שכב' הרב מסתמך עליה לאסור איסר באמירת הלל ביום העצמאות.

שאלתי היא, הרי הרבנות הראשית איננה הסמכות של כלל יהודי העולם ולא נוסדה לשם כך אלא רק ליהודים הגרים בארץ ישראל. וגם בארץ ישראל לא התיימרה הרבנות הראשית לקבוע לעדה החרדית ביודעה היטב שהיא מוחרמת על ידה. וכן כל הציבור החרדי אמנם לא מחרים אך גם לא מחשיב אותה. יוצא אם כן שפשוט שיהיה מותר לרבנות הראשית לפי רבנו לגזור אמירת הלל כדין כל בתי דין שקמו וגזרו לציבור מסויים (ולא לכל עמו בית ישראל) לומר הלל.

תודה.

תשובה

לפי מארי בשיטת רבינו, אין סמכות לרבנות להתקין כנ"ל.
אשר לגר"ח כסאר זצ"ל, שאלנו את תלמידו המובהק, הרב משה עטרי הי"ו, ותשובתו היא כדלקמן:
הבית של מורי חיים היה מושתת על השקפת עולם המזרחי (מזרחניקים). חותנו וביתו היו כאלה. וזה החינוך שנתנו לילדיהם בישיבות הסדר. השפעה זו היתה מאוד על מורי חיים. אכן הוא נהג לומר הלל בבית הכנסת, לאכול ג'עלה וסעודה.
הוא שמע את הדעות על אי אמירת הלל ואי חגיגה ביום העצמאות, אך הוא דחה את זה. הוא אמר שהשבח הגדול הוא עצם זה שאנו לא בגלות, לא בעניות ואנו בא"י ובירושלים, וזה היה שמחה בשבילו.
מבחינת יהדות בארץ ישראל - מבחינה זו אנו כן בגלות מבחינת הדת. הוא לא שלל שמצב הדת מאוד מאוד לא טוב.
אך מבחינת זה שיצאנו מתימן, שיצאנו מההשפלה של ערביי תימן ומהגזירות של ארץ תימן, ואנו בירושלים, בא"י, ראה צורך לומר הלל, להודות, לאכול ג'עלה וסעודה.
אכן השפיעה עליו משפחתו ע"י החתן והנכדים.
לכל תלמידיו ובמיוחד לחרדים אמנם לא נתן הלכה שחייבים לומר הלל, אך לא שלל את אמירת ההלל.