א.בגמרא נחלקו איזהו עץ היה עץ הדעת,יש אומר תאנה היה יש אומר חיטה היה וכו',ולגבי איסור אכילת העץ לא נאמר "ויאמר ה' אל אדם" אלא "אל האדם" משמע שאיסור הוא למין האדם לדורות,אז מדוע כיום לא ננהג איסור במינים אלו משום ספק דאורייתא לחומרא?

ב.אמרו חז"ל על האדם שזכה במחשבתו ובהליכות ליבו לעלות על שביל החיים המואר והמוזהב: "לא נבראו כולם אלא לצוות לזה"-להיות לו לחברה,וכן אמרו אילולא עמי ארצות היה העולם חרב...ומאידך אמרו ללמוד ע"מ ללמד לעם,ומי שכך לומד מספיקין בידו,וכן כל גדולת משה רבנו היה בישביל עם ישראל,וכל הנביאים היו בישביל עמ"י,ואליהו הוכח על התבודדותו וכן על זו הדרך...האם אין סתירה? אם לא מהו השילוב?

ג. האם פילוסופיה וקבלה מסתדרים? א"כ איך? אם לא למה?

ד.רואים אנו בהיסטוריה של חז"ל שגם גדולי עולם ענקי רוח נכשלו או כמעט נכשלו בעריות,האם סיפורים אלו אמיתיים או שחז"ל רצו לבסס את אמרתם "אין אפוטרופוס לעריות"? ואם הם אמיתיים אע"פ שאמרו תורה תבלין ליצר הרע הרי שורה תחתונה "אין אפוטרופוס..."?! הרי מאזן הכוחות אינו שווה? האם זה צודק? מהו השביל ההשקפתי הנכון פו?