כידוע מדברי הגמרא במסכת פסחים (דף כג ע"א) נראה כי ציידי בעלי חיים שנזדמנו להם מינים טמאים מותרים למכרם לנוכרים. וכתב רש"י שההיתר הוא רק אם נזדמנו במקרה, אבל באופן קבוע אסור לעשות סחורה לנוכרים! לא בנבלות ולא בטרפות (על פי המשנה בשביעית פרק ז משנה ג). וכתבו התוספות שאם מוכר לנוכרי לשם הנאת עורותיהם או סוסים וחמורים שמגדלים לצורך מלאכה- מותר. אבל סחורה לצורך אכילה אסור בכל אופן. וכן פסק השולחן ערוך ביורה דעה (סימן קיז) שרק בדרך מקרה מותר למכור בשר אסור לגויים, אבל בתנאי שלא התכוון לכך. וכן הסכימו לאסור כל מפרשי השולחן ערוך, והפתחי תשובה הוסיף לאסור גם בישול בשר טרף כדי למכור לגוי. מה דעתו של הרמב"ם בעניין?