המוסר והדעה
שאלה זו נשאלנו ע"י אחד מצוות המורים באמצע השיעור, וחברי הכיתה דנו בה כשעה ארוכה,שאלה זו כפי הכותרת משלבת בין הפן ההלכתי לבין הפן המידותי והמוסרי,שאלה אקטואלית ליום יום אשר נחלקים בה הדעות והגישות,שאלה שמתאימה שתשאל באתר של בית מדרשנו...אדם אשר נוסע ברכבת הקלה בירושלים וכל הרכבת מלאה נוסעים,והנה עולה זקנה ערביה,האם לקום ולתת לה את המקום או לא? ואם כן,וכאן הדגש,האם לקום מצד המוסר ולסמן לה בנעימות שהיא יכולה לשבת,או שהיא ממש בגדר אויב וצריך לקום רק מפני חילול ה' ולקום בפנים חתומות בלי להגיד לה כלום...ואם כבר קמים,הרי יהיה זה שיטען שעצם הקימה זה חילול ה',כי הרי מה אם איסור "לא תחנם"? ועוד במיוחד במציאות ימינו שהרב כבר הזכיר שאנו בגדר מלחמה...(פעם הרב הזכיר לגבי הפן ההילכתי של מכירת החמץ לגוי שלא בטוח ומחייב שהמדינה צריכה למכור כי אנחנו במצב מלחמה מתמדת-אם זכרוני אינו מטעה אותי ולכן זו הערה בסוגרים...זה לגבי הפן ההילכתי,אבל במקרה דידן, מה הדין מבחינת הפן המוסרי וההשפעה על אישיות האדם במעשיו אם אנחנו בגדר מלחמה מתמדת...האם המלחמה זה רק בלבנון או גם בעצם זקיפת קומתנו ביום יום והתנהגותנו...)
אין חובה לפנות מקום גם לא לזקנים יהודים, אבל יש מצווה בדבר.
כי אם הדרך לא ארוכה, והמפנה מקומו לא יסבול עמידה ממושכת, הרי ע"י שמציע מקומו לבני אדם חלשים, יש בזה מצווה.
לאור הנ"ל פינוי מקום לזקנה ערבייה, יש בדבר קידוש ה'. ולהיפך, אם לא, יש חילול ה'.
אין בענין זה איסור לא תחנם, ואין זה שונה מהדין שמפרנסים עניים גויים עם עניים יהודים משום דיני שלום.