איך ניתן לומר שהוצאת דם במכשיר לבדיקת סוכר היא דרבנן?
לרה"ג רצון ערוסי שלום,
פורסם באתר, אודיו של הרב מדבר כמה דקות בשאלה- חולה סוכרת, האם מותר לו בשבת להפעיל מכשיר בדיקת רמת הסוכר? ודעת הרב היה שבדיקת רמת הסוכר בדם היא דרבנן מדין מקלקל.
ויש לתמוהה על זה, שהרי רוב גדולי עולם פסקו שהוצאת דם בשבת הוא משום חובל שהוא מחמת נטילת נשמה שבאותו מקום שחבל, כי הדם הוא הנפש, ואם כן לא שייך שיעור לזה. ורוב הפוסקים הסכימו לזה שטעם זה עיקר.ואם הוא מקיז דם לאדם לרפואה כשאין בו סכנה או בבהמה, חייב לכו"ע אפילו בפחות מכשיעור שהוא בכלל מתקן וגם היא מלאכה הצריכה לגופה שהרי רוצה בחבלה זו כדי להתרפאות( ע"י זה שהוא רואה את תוצאת רמת הסוכר שלו בדם הוא מזריק אינסולין ומאזן את עצמו לפי הצורך או אוכל לפי הצורך, ובכך מתרפא).
ולכן השאלה זה, איך ניתן לומר שהוצאת דם במכשיר לבדיקת סוכר היא דרבנן? במיוחד לאור זה שרוב הפוסקים פסקו שזה דאורייתא ולכן ספק דאורייתא לחומרה.
תודה רבה.
כתב רבינו בשו"ת, שא, שחובל בדרך כלל הוא בבחינת מקלקל ולא פטור, כלומר שהאיסור דרבנן, אלא א"כ הוא חובל וצריך לדם – שחייב. וכן כתב רבינו, שבת, ח, ז, שחובל בחי חייב משום מפרק, והוא שיהיה צריך לדם שיצא מן החבורה. לכן המזריק לעצמו, כדי להוציא טיפת דם, ולבדוק בה את רמת הסוכר, הוא אינו זקוק לדם כדם, גם הוא מצטער שהוא נזקק לצער עצמו ולהקיז מעצמו דם. והיה מוותר כל זה אילו היה בריא, בלי סוכר, או אם היתה אפשרות מדידת הסוכר, בלי הקזת דם זו, ולכן בנסיבות כאלה, יש רק איסור דרבנן שנדחה מפאת חוליו.