בס"ד
לכבוד הרה"ג שליט"א
קיימת צוואה בכתב ובעדים שנערכה ע"י עורכי דין. אחד מהיורשים, הבן הבכור, המטפל בעיזבון ( מכוח בכורתו בלבד ובהסכמה בע"פ של שאר היורשים) טוען שאימו ז"ל אמרה לו בע"פ !!! ,שאת כספי העיזבון יתן לאחותו רק בתנאי שאחותו תרכוש דירה למגורים. בעלה של האחות היורשת מתנגד בתוקף מאחר והיענות לתנאי בע"פ זה ,לכאורה, תחייב אותו ואת היורשת לקחת משכנתא לצורך רכישת הדירה.
טיעוניו:
1.החוק קבע צורות מפורשות לעריכת צוואה. כל הצוואות פרט לצוואה בע"פ חייבות להיכתב במפורש בכתב. הדין אינו מכיר בקיומן של "השלמות" לצוואה.
2.יש להדגיש, עפ"י הדין לא ניתן לאכוף בקשה של המוריש שלא פורטה בצוואתו.
3.. אם אמנם אחד המצווים רצה להוסיף דבר מה לצוואתו הוא היה צריך לדרוש זאת מעוה"ד הנכבדים, ולהוסיפה בכתב בגוף הצוואה, או כנספח.
4.לא יעלה על הדעת, שהמצווים חתמו על צוואתם בלי שנוספה לה התוספת או "ההשלמה" המהותית הנ"ל. .
5. חתימה על מסמך כלשהו מהווה ראייה לגמירות דעתו של החותם והסכמתו לכל תוכן המסמך עליו חתם.
6. לאור האמור לעיל, בקשה בע"פ ששמע אחד היורשים מפי המצווה איננה חלק מהצוואה.
מה דעת ההלכה במקרה כזה ?
האם דעת ההלכה תתמוך בטיעונים הללו ?
בברכות התורה והארץ