הלכות איסורי ביאה
בס"ד
כבוד הרב רצון ערוסי יצ"ו, שלום וברכה!
ילמדנו רבנו, בדין "קול באשה ערווה" או בניסוחו של רבנו "קול ושער הערווה- אסור"
האם נכון יהיה לומר כי לדעת מארי, הרב קאפח זצ"ל, יש צורך ב-3 תנאים ע"מ לאסור 'קול' באשה:\
א. היותה ערווה עליו.
ב. הכרות עם האשה בעלת הקול.
ג. שמיעת הקול ישירות ממנה ולא דרך 'ממברנה' או כלי ממסר אחר.
נפק"מ באב, לעניין קול שמיעת בתו הרווקה והבוגרת, בשולחן השבת, לשם דוגמא- הייאסר בכך?
ילמדנו רבנו מהו טעם הדין ושיטת הפסיקה של מארי בעניין (והאם יש הבדל בין דעת מארי להלכה ובין מה שהורה לציבור משיקולים חינוכיים או רחבים יותר).
יברכך ה' בכל מילי דמיטב.
אראל עודד.
דברי מארי שם, איסורי ביאה, כא, אות ה, הם מושכלים מאוד, והעולה מהם הוא כדלקמן:
א. אע"פ ששמואל אמר (ברכות, כד, ב) קולה באשה - ערווה, לא יתכן לומר שכל קול, אפילו דיבור שיגרתי, שכל כל אשה, הוא אסור, כדין ערוה, כי לא שבקת חיי לכל בריה.
ב. לעומת זאת קול זמר, אפילו של פנויה (=שאינה ערוה עליו), אסור.
ג. אסור קול אשה שהיא ערוה עליו, ולכן דיבור של אשה שהיא ערוה עליו, דיבור אישי מקרב - אסור, לא דיבר שגרתי של חיי עבודה ומסחר וכיו"ב.
ד. לגבי שאלתך בעניין שולחן של שבת, אין התייחסות של מארי שם, אבל נראים הדברים כדלקמן:
1. הדב רפשוט אם השולחן של שבת כולל גם קרובים וקרובות (רחוקים), ושרים שירי שבת, אבל בזמר ובקול עוז, באופן שיש בו מן הגירוי, אסור לחלוטין.
אבל שירת שבת בין בני בית קרובים, אבא ואשתו ובנותיו, ואפילו כלותיו, וכן סבא ונכדותיו, כל שמדובר שירת שבת שגרתית, ובאופן צנוע, אין לנמוע, אבל לכתחילה, אין זה רצוי, ורק בלחש, אלב יש וגם מציאות כזו אין לאסור, כדי לקרב.
תוכל להאזין בלהכה יומית באתר נצח ישראל באודיו.