הלכות חו"מ פ"ו הל' [יב] (יא) ופ"ח הל' ט-י
לק"י א ט' ניסן תשע"ה
כבוד הרה"ג רצון ערוסי שליט"א
כנהר שלום
א) האם מותר לצחצח בפה לאחר אכילת כזית מצה באחרונה? ובמשחת שנים?
האם הקובע הוא הטעם "כדי שיהיה הפסק סעודתו וטעם בשר הפסח או המצה בפיו" (שגם בתלמוד פסחים קיט ב לא מיבעיא אחר מצה דלא נפיש טעמיה וכו'), או הדין כי לכאורה מש"כ רבנו בפ"ח הל' ט "ואינו טועם אחריה כלום" ובהל' י "ואינו טועם אחר כך כלום כל הלילה חוץ מן המים" מוסב דוקא על אוכלין (ומשקה כנ"ל) שהרי הזכיר רבנו "ואינו טועם אחריו מאכל אחר כלל"?
(כמובן הנ"ל בהתאם להוראה שהסביר מורינו הרה"ג יוסף קאפח זצ"ל שמותר לצחצח שנים במשחת שנים [הלכות שבת פי"א הל' ו אות יג]. ואמנם שתי לילות ללא צחצוח שנים הוא דבר של מה בכך אצל רבים, אולם, לדוגמה, למי שעולה לו לעתים קרובות כיבים או שלפוחיות באיזור הפה והשפתים, נטישה מלצחצח בפה יכולה להוות הזדמנות להתפתחות.)
ב) ונספח לשאלה, האם רק כשלא נמסר טעם מצוה אין הטעמים שהטעימו חכמי ישראל אומרים "מאומה, במהות המצווה חיובה והלכותיה" (ע"ד קובץ כתבים עמ' 99) או גם כשכן נמסר טעם מצוה אין הטעם אומר מאומה באופן מעשי? ומה הם קנה המדה במצוות דרבנן להבחין מתי אין הטעם אומר מאומה באופן מעשי?
תלרו"ט
שמעיה אפל
נכבדי ויקירי, כנהר - שלום, וכנחל שוטף - ברכה,
לענ"ד יש לאסור לצחצח שיניים בליל הסדר, גם למי שמצטער, כי טעם המשחה יעביר את עם המצה שבפיו, אך הוא רשאי, בגלל שהוא מצטער, לנקות שיניו ופיו וחניכיו, במים היטב היטב, כמובן שכל היתר הצחצחו שיניים בשבת, הוא לפי מארי ז"ל וכל המורים היתר בדבר.
אמנם בשו"ע, כתוב שאסור לאכול אחרי האפיקומן, ויכולנו להתיר הצחצוח שיניים, כיון שאין מדובר באכילה, אך רבינו דקדק מאוד מאוד בדבריו, שבפרק ח' כתב ואינו טועם כלום". כלומר שהוא הדגיש את איסור הטעימה שמפיגה טעם האפיקומן, ואפילו בפרק ששי שם, כתב, "ואין מפטירין אחרי הפסח..." כלשון המשנה, אך מפטירין הוא ביטוי למנהג, שבו סיימו כל סעודה, באכילת מיני מטעמים, פירות ומגדנות, ויפה פירש שת"ז, שהפטרה היא סוף, וכן פתיחת פה, ועל כל פנים, כמו שחז"ל דרשו, "אפיקומן" - "אפיקו - מן". כלומר הוציאו מיני מתיקה, כלומר שהאפיקומן בכל ימות השנה, בסיום הסעודה, עיקרו, טעימת מיני מטעמים, ואע"פ שאוכלים, תכלית אותה אכילה היא הטעימה, והואיל וכן הלכה זו שאסור טעימה אחרי האפיקומן, כל תכליתה הוא איסור הטעימה, ולכן יש לאסור כל טעימה שמפיגה טעם האפיקומן.
אע"פ שבשאר הלכות נחלקו חז"ל אם דורשים טעמא דקרא, כמו השבת העבוט לעני ולאלמנה, אך בדין זה של איסור טעימה, אחרי אפיקומן, דומה שכולם יסכימו, שהכל תלוי בטעימה וכמו שביארתי.
אשר לטעמי המצוות, רבינו מחייב לעסוק בהם. אך כל טעם שנאמר הוא על דרך ההשערה, ואין לפסוק הלכות מכח אותם טעמים.
ואתה שלום וכל אשר לך שלום, שלום לקרוב ולרחוק, ולכל עמו בית ישראל באשר הם.
תוכל להאזין באתר נצח ישראל הלכה יומית בעניין שאלתך.
בברכה ובהערכה
רצון ב"ר יוסף ערוסי הלוי