כשרות לפסח בכוסות קרטון
למו"ר הרה"ג רצון ערוסי שליט"א
שמעתי אם איני טועה מפי כבוד הרב, ומפי כבוד הרה"ג שלמה מחפוד שליט"א כי כוסות מקרטונית יש לקנות כשר לפסח מחשש שיש בהם דבק מחומר של חמץ, ואני איש בער ולא אבין הרי הלכה פשוטה הן ברבינו והן במרן ואין חולק, וז"ל, חמץ ומצה פ"ב הט"ו: בצק שבסדקי העריבה--אם יש כזית במקום אחד, חייב לבער. ואם לאו--אם היה עשוי לחזק בו שברי העריבה, או לסתום בו נקב--בטיל במיעוטו; ואם לאו, חייב לבער.
יוצא איפוא, א. אם הוא עשוי לחזק כל שאין בו כזית הרי הוא בטל במיעוטו, ואף כאן כמות הדבק לא תגיע לכדי כזית ולא מצאנו שחייבו חכמים לנקר את הערבה או לגנוז אותה בכה"ג.
ב. ע"כ בהנחה שהדבק הוא ראוי, אבל כבר רבים ממגישיחי הכשרות מבני אשכנז, אשר בדר"כ ידועים בנטייה לחומרא, כבר כתבו שהדבק הנ"ל נפסל מאכילת כלב, ומנלן לחדש אחשביה אחר שנפסל מאכילת כלב, ובפרט ברבינו והשו"ע לא מצאנו כלל למושג אחשביה
לכן משום מה ראה מו"ר להחמיר במקום שלענ"ד אין מקום לחומרא, ובפרט במקום שהתורה חסה על ממונן של ישראל (וכ"ש וק"ו שהתורה חסה על דעתן וישרותן של ישראל) אשר כידוע גורמי הכשרות בפסח מעלין את גובה הכנסתם כדוג' היצור משקאות ועוד שא"צ לכשרות לפסח כי המפעל הוא בנוהל פסח כל ימות השנה
בברכת פסח כשר ושמח
אמת ונכון ויציב וקיים. שכל כלי שיש בו חמץ שמחזק את הכלי, או חלק ממנו, כגון כיסויו וצבעו וכיו"ב, הוא מותר בקיום. כלומר אין עליו צורת החמץ, ולכן אין עליו איסור בל יראה ובל ימצא.
ולכן כל כלי שתיהי ואכילה מקרטונים, שיש עליהם עמילני חמץ, דינם לגניזה, עד אחרי פסח, אבל לא לשימוש, כמו שגם העריבה שיש בה בצק לחזקה, אינה לשימוש.
כי השימוש עלול לגרום לכך שאדם יאכל משהו מן החמץ, חמץ שלא נפסל מאכילת כלב, אלא אולי נפסל מאכילת אדם, וחמץ כזה אסור באכילה, גם לאלה שאינם סוברים "אחשביה".