תודה
תודה על תשובתך. גם לי צער.
לא אמרתי ואיני חושבת שפעולות של חמומי מוח מותרות או מועילות. ניתוח המצב שלי, קרי "השקפתי" אכן שונה.
לפני כעשר שנים, הייתי פעילה בארגון נשים שפנה לרבנים בקריה להביע התנגדות למצעד הגאווה המתוכנן (הראשון מסוגו).
מינה פנטון גם הייתה בקבוצה זו. לא מצאנו ולא היה רב אחד שהיה מוכן "לצאת מהארון".
המצעד קיבל רישיון והיום הפך לממסד משגשג. מי גרם לאנרכיה זו?
שוב, תודה רבה.
א. אין לה על מה להיעצב, כי מאחר ואת מסכימה שאסור לחמומי מח לפעול, לא בעניין המוסרי ולא בעניין ארץ ישראל. אם כן, נשאר ענין יחסנו למצעד החרפה.
ב. אכן גם אני בדעה, שרבנים, אנשי הגות ואנשי ציבור, צריכים לצאת במנשר, שבו יפרסמו, שאין מקום למצעדי ראווה כאלה, ובוודאי לא בירושלים עיר הקודש.
1. כי עניינים אינטימיים אין מקומם ברשות הרבים. מאבקם בא לידי ביטוי בכנסת, ובתקשורת, ואין מקום למצעדים כאלה ברחובות ובשווקים. כלום בעתיד, חלילה, יתירו לנודיסטים לצעוד ברחובות ובשווקים? היכן גבול החופש והשוויון?
2. מצעדים כאלה גם מזיקים לצועדים, בכך שהם ממתגים את עצמם, בריש גלי כאוכלוסיה חריגה, והרי הם רוצים שוויון, וכך הם סותרים את עצמם מיניה וביה.
3. בוודאי שאין להרשות מצעדים כאלה בירושלים עיר הקודש, ולא במקומות שיש ריכוז גדול של אוכלוסיה שומרת תורה ומצוות.