דילוג לתוכן העיקרי

דין תורה ומצוות השבת אבדה

שאלה

לכבוד מורנו ורבינו
מעמיד התורה והמשפט בישראל

האם בפסק דין והוראת הלכה בדיני ממונות מקיימים השופטים מצוות תורה "והשבותו לו" וכן לאו של "לא תונו איש את עמיתו"?
והאם נכון הדבר שיחוייבו ע"פ התורה לשפוט מדין זה ואינם יכולים להתעלם?
האם עורכי דין גם יש בידם החובה וזכות בעניין זה מדין תורה או שנכון להתרחק ממקצוע זה?

בברכה לבריאות איתנה והגדלת התורה והמשפט בישראל

תשובה

א. אכן שופט או דיין לפי דין תורה, כשהוא שופט בצדק, מלבד שהוא מקיים מצוות עשה לשפוט בצדק, הרי שהוא מקיים  מצוות נוספות כגון הצלת עשוק מיד עושקו, השבת אבידה, מרבה שלום ועוד ועוד.

וכן בלאוים. אם חלילה אינו שופט בצדק, הרי מלבד שהוא עובר על לאוים שהם ייחודיים לשיפוט, הוא גם עובר על לאוים נלווים, כגון שופך דמים, אונאה שקר, מזיק, גוזל, גונב ועוד ועוד.

ב. עורך דין אמור להיות איש שהוא יודע חוק ומשפט ודין תורה, והוא מופיע בפני השופטים או הדיינים, כתלמיד בפני רבותיו, ומציע בפניהם ובאמת וביושר ובכושר, את מה שנראה כין כדין הצודק בנסיבות המקרה, ובכך הוא מסייע לשופט או לדיין לדון דין אמת לאמתו, ומצוהו הוא עושה עושה בכך.

אולם יש עורכי דין, שהם עורכי דיינים, כלומר מנסים בחלקת לשונם, לערוך ולהטות את הדיין, לטובת לקוחותיהם, ולא תמיד ביושר, בלשון המעטה, ודבר זה פסול, כי בהתנהגות זו, הוא עלול לגרום להטיית הדין.

ולכן התנא במסכת אבות הזהיר את הדיינים שלא יהיו כעורכי הדיינים, שנוטים או מטים הדין לצד אחד, עיין פיהמ"ש לרבינו שם.