שלום לכת"ר. כתב רבנו: "הכל כשרין למול. ואפלו הערל ועבד ואשה וקטן מלין במקום שאין שם איש" (מילה, ב, א). האם 'במקום שאין איש' הכוונה שאין איש כלל למול או אפילו במצב זמני? כגון ביישוב מבודד שלא הגיע המוהל לשבת ויש בו אשה רופאה (שיודעת למול), האם עדיף להפסיד 'וביום השמיני' וימול המוהל ביום ראשון, או עדיף שהרופאה תמול אותו בשבת? בתודה ובזכות: אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי.