יש הבדלים הלכתיים לגבי כשרות התפילין, ביחס לתפילין המשווקים היום:

א. לגבי הקלף

תפילין שנכתבו ויוצרו לפי שיטת רבינו מצריכים כתיבת הפרשיות על גבי קלף עפיץ דהיינו שעבר תהליך עיבוד שכולל מלח קמח ועפצים ולא שרייה בתוך סיד מספר פעמים כדי לרכך ולהכשיר את החומר לכתיבה. השרייה בסיד לפי הרמב"ם אינה מתהליך העיבוד ומיועדת רק להסרת שער. (עיין מ״ת הלכות סת״ם פ"א הל' ו-ז, י"ד והערה י"ז במהדורת מכון משה).

ב. לגבי הבתים

בנוסף, הרמבם מחייב שלכתחילה יהיו הבתים של הראש מופרדים לחלוטין אחד מן השנייה ולא מודבקות, ורק בדיעבד אם היו מחוברות עד השליש הראשון. ב״ה בימינו הפסיקו ליצור תפילין בצורת ההדבקות (תפילין פשוטות) אך עדיין בתפילין הגסות בהרבה מקרים המצב הוא שיש דבק שעולה בין הבתים אבל לא מאפשרים יותר משליש הבית. לצאת ידי לכתחילה לפי הרמב"ם צריך לקנות בתים שיצרו אותם בשיטת הלחץ ובלי שום דבק בין הבתים כך שיהיה אפשר להעביר כחוט השערה בין הבתים.

ג. לגבי הכתב

הכתב אינו מעכב כל זמן שהכתב כשר אבל רצוי שיהיה הכתב לפי מסורת של מניח בעל מניח התפילין (ולכן לא משנה אם הסופר מבני עדות המזרח או אפילו גר צדק מהאי פיג׳י כל זמן שיכתוב בנוסח (צורת הכתב) של המניח). ישנם הבדלים בין הכתב הספרדי/ע״מ לכתב התימני ולא תמיד הסופרים התימנים מודעים לזה, לכן רצוי למצוא סופר שהוא מומחה בנושאים אלו.

סיכום

מי שיש לו תפילין שלא לפי שיטת הרמב"ם יוצא ידי חובה בעזרת שיטות אחרות ולא בדיוק לפי מסורת תימן. דרך אגב ולשם הדיוק, מסורת תימן בענייני סת"ם אינה תמיד תואמת את שיטת הרמב״ם.

* הרוצה להשיג תפילין לפי הרמב"ם, יפנה לרב יובל נפש מבני דקלים.

** סייע בהכנת התשובה הסופר, ר' הדר צברי הי"ו.