המטרה של כל אלו שמוכרים את החמץ לגוי, כדי שלא יעברו על בל יראה ובל ימצא.

אולם, אין ספק שהדרך הטובה ביותר, לאדם פרטי, היא, ביעור חמץ, ע"י אכילתו ואת העודפים לחלק לנזקקים.

ואם יש לו תערובת חמץ, שאין בה כזית בכדי אכילת פרס, כלומר פחות מ 10%, מנהגנו, יהודי תימן, לגנוז תערובת זו עד אחרי הפסח.

ולכן מוצע לאחינו האשכנזים והספרדים שיכלו את החמץ, עד ערב פסח.

ואשר לתערובת חמץ, שימכרו, אבל מכירה אמתית, כהצעת הגר"מ מאזוז שליט"א, לציין כתובת המוכר ולציין המקום, שבו נמצאת תערובת החמץ, ולתת מפתח הבית לרבנות המקומית, המוכרת את החמץ לגוי, שאם הגוי ירצה לממש את הקנייה - יוכל.