המנהג המקורי והנכון יותר, קידוש, ג'עלה וסעודה.

עיין בדברי מהרי"ץ בסידורו עץ חיים על הקידוש בליל שבת, שזו הדרך המכובדת יותר לכבוד שבת המלך.

ואין מכבדים את המלך בסעודה העיקרית תחילה, אלא בכיבודים קלים, טעימים וערבים, בשירה, או דברי מדרש, בנינוחות, ורק לאחר מכן, הסעודה העיקרית.

ולהיפך, הקדמת הסעודה העיקרית, יש בה משום ביטוי שמדובר בבני אדם מורעבים, או כלשון מהרי"ץ, האם יש לו נחש בבטנו?

ועינינו ראו ולא זר, שהמאחרים את הג'עלה אחרי הסעודה, לא תמיך כולם, גדולים וקטנים מסבים מסביב לשולחן, אלא יושבי אפסי ארץ, יש על כיסא נח ויש על הספה, ויש קוראים עיתון.

לא כן כשהג'עלה לפני הסעודה, בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך, מברכים ברכות כל אחד באופן אישי, וכולם עונים אמן, וכאמור, כולם נינוחים, שרים שירת קודש ויש שקוראים מדרש.